צבא דרום לבנון – הבדלי גרסאות

בתחילת דרכו צד"ל התארגן בארבע מסגרות גדודיות (חאצביא, טיבה, עישייה ובינת ג'בייל) שאורגנו בשתי חטיבות. גדוד נוסף של צד"ל הוצב ב"מובלעת [[ג'זין]]" . הרכב כוח האדם בגדודים אלו היה מותאם פחות או יותר לאוכלוסייה שבתוכה פעלו. עם השנים עלה מספרם של השיעים בצד"ל, ובשנות התשעים הם כבר היוו בו רוב.

במשך כל זמן קיומו צד"ל שיתף פעולה עם צה"ל, בהובלת [[יחידת הקישור ללבנון]] (יק"ל) והיווה חלק בלתי נפרד מהלחימה בלבנון. למעשה צד"ל היה מאורגן במבנה הזהה לצה"ל, החל מהציוד ועד להתקדמות בדרגות, וחיילי צד"ל וקציניו השתתפו בקורסים צה"ליים בישראל. צה"ל קיים גם מערכת של סיוע אזרחי לחיילי צד"ל ולמשפחותיהם. צבא דרום לבנון הורכב באופן הזה: גדוד מפקדה, לוגיסטיקה ושירותים. שתי חטיבות רגלים - האחת במזרח והשנייה במערב. כולכל חטיבה הייתה מורכבת משלושה גדודי רגלים וגדוד מסייע, שכלל כמה סוללות תותחים כבדים בקוטר 155 מ"מ או 13 מ"מ שפוזרו בחטיבות על פי הצורך. סוללת הארטילריה נקראה סוללת מוחביב{{הערה|1=כתבה מהעיתון "[[במחנה]]" מאוגוסט 1995, כפי שפורסמה באתר "[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]]": http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=591519 .}}. גדוד משוריין ובו 55 טנקים שפוזרו בחטיבות. כוחות צד"ל הצליחו לשלוט על 46 מוצבים מ[[ראש הנקרה]] במערב ועד מורדות הר החרמון במזרח, לשם השוואה כוחות צה"ל שלטו ב-11 מוצבים בלבד.