ראול הילברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון כיווניות הערת שוליים
שורה 20:
עמדה זו עומדת בניגוד לתזה של [[דניאל גולדהאגן]], שהפראוּת של ה[[אנטישמיות]] הגרמנית הייתה מספיקה כהסבר, והילברג טען שהאנטישמיות הייתה יותר מסוכנת ב[[מזרח אירופה]] מאשר ברייך השלישי.
 
הילברג גינה את האסכולה של גולדהאגן, שאותה כינה "עלובה", והיה ביקורתי יותר על כך שחסר מקור או ספרות סמכותית התומכים במחקר זה, שנערך ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. הוא העיר ש"זו הסיבה היחידה שבעטיה יכול היה גולדהאגן להוציא דוקטורט במדע המדינה בהרווארד. אף אחד בפקולטה לא יכלהיה יכול לבדוק את עבודתו." הערה זו זכתה לחיזוק מצד [[יהודה באואר]]. במהופך, הוא תמך בתזה השנויה במחלוקת של [[נורמן פינקלשטיין]] על [[תעשיית השואה]] (תזה זו מאשימה את היהודים במסחור השואה וניצולה לעשיית רווחים ותמיכה ב[[ישראל]]).{{הערה|1=Jon Wiener, [http://www.thenation.com/doc.mhtml?i=20050711&c=2&s=wiener Giving Chutzpah New Meaning ], ''[[The Nation]]'', June 23, 2005. {{אנגלית}}}}
 
הדבר העקבי והרציף ביותר בעבודתו של הילברג הוא הערכתו שגורמים בחברה היהודית, חוץ מה[[יודנראט]], היו שותפים לג'נוסייד, והדבר נובע בחלקו מהגישה הסבלנית של יהודי אירופה שלא ברחו או ניסו לשרוד. במילותיו: {{ציטוטון|בחנתי את המסורת היהודית של לבטוח באל, נסיכים, חוקים וחוזים [...] לבסוף היה עלי להרהר בשיקול היהודי שהרודף לא ישמיד את מה שהוא יכול לנצל כלכלית<!-- ?! -->. זו הייתה בדיוק האסטרטגיה היהודית שהכתיבה התאמה ומנעה התנגדות.}}{{הערה|1=R. Hilberg, "The politics of memory", pp. 126-127|שמאל=כן}}
 
==המחלוקת עם יד ושם==