פריפריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Keren - WMIL (שיחה | תרומות) ←מאפיינים בישראל: ויקיזציה והערות שוליים |
Keren - WMIL (שיחה | תרומות) ←מאפיינים בישראל: ויקיזציה והערות שוליים |
||
שורה 8:
ציון הדרך העיקרי בהתוויית מדיניות [[פיזור אוכלוסין|פיזור האוכלוסין]] הייתה 'תוכנית שרון' - 'תכנון פיזי לישראל' - משנת [[1951]]. בתוכנית זו ניסח האדריכל [[אריה שרון]] את עקרונות פיזור האוכלוסין במדינה הצעירה, והגה את הקמת הערים הבינוניות בפריפריה, ואת היישובים הכפריים סביבן. תוכנית זו גובשה כאשר ישראל הייתה מדינה שעיקר אוכלוסייתה חייתה בערים הגדולות.
=== '''פערים כלכליים וחברתיים''' ===
במהלך השנים הראשונות תשומת לבם המיידית של עולים אלה הייתה נתונה למלחמת הישרדות אישית ורק בשלהי שנות ה-50 החלה להתגבש בקרבם זהות עצמית. אבל בשלב זה כבר נקבעה העובדה הגאוגרפית המהותית: מקום קליטתם של המוני המהגרים נקבע הרחק מהמרכז. תושבי הפריפריה, שלעיתים קרובות זוהו או זיהו עצמם כ"שולי המדינה", לא התגאו במעמדם כאותם חלוצים שפנו אל ה[[ספר (פוליטיקה)|סְפר]] בטרם קום המדינה כדי ליישבו מבחירה אידאולוגית. הם חשו אי-צדק כלפי הניכור המתקיים, מעצם הגדרת הפריפריה, בינם ובין מה שנתפס כיום כ"מרכז" - הן מבחינת תשתית חומרית והן מבחינה כלכלית{{הערה|1=[[זאב צחור]], [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4825 על יחסי מרכז ופריפריה בישראל במהלך תקופות שונות], באתר [[הספרייה הווירטואלית של מט"ח]]. פורסם במקור בספר "ישראל 2000", הוצאת מקסם, 2000}}.
הריחוק מהמרכז, שיעורי האבטלה והעוני גרמו לכך שבמהלך השנים תשתיות הבריאות גם הן לא התפתחו כפי שניתן היה, ומנתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] עולה כי בישובים הפריפריאליים אנשים חיים פחות שנים מאשר במרכז הארץ. בנוסף כ-19% מהתושבים אף לא ניגשים לקבל טיפול רפואי עקב אי יכולת כלכלית (נכון לאוגוסט 2019).
שורה 18 ⟵ 17:
בעיות נוספות שנוצרו הן צמצום השטחים הפתוחים וחוסר היכולת לדאוג ל[[תחבורה ציבורית]] יעילה ולתשתיות אחרות כ[[ניקוז]], [[ביוב]], ואפילו [[חשמל]]. התושבים מצאו עצמם לא פעם במרכז סכסוכים מדיניים על רקע אירועי [[גבול]]. מציאות שהרעה את מצבם. בתוך זמן קצר איבד רעיון ההתיישבות בספר את כוח המשיכה שהיה לו בעבר, והפריפריה הפכה למילה כמעט נרדפת לאי-שוויון על כל גווניו שהתרחב והתעצם בכל קנה מידה.
=== '''פעולות לצמצום הפערים''' ===
החל [[שנות ה-70 של המאה ה-20|משנות ה-70]] נעשה מרכז הארץ צפוף מדי לאנשי המעמד הבינוני-גבוה, והתפתחה מגמה של יציאה ל"איכות החיים" בפריפריה, בבתים צמודי קרקע. מגמה זו נותבה על ידי הממשלות השונות לאזורים הפריפריאליים בהם לא נפתרו בעיות ה[[ביטחון לאומי|ביטחון]] וה[[דמוגרפיה]] כדוגמת [[תוכנית המצפים בגליל|המצפים בגליל.]] בשנים האחרונות, ניתן דגש רב יותר על שיפור הכבישים, התחבורה הציבורית ובפרט מערכת הרכבות בין המרכז ליישובי הפריפריה. לדוגמה, [[מסילת העמק]] שנפתחה ב-[[2016]] בין [[בית שאן]], [[עפולה]] ו[[חיפה]]. כיום, רבים מהיישובים בפריפריה מוגדרים כ"[[אזור עדיפות לאומית]]" וזכאים להטבות מיסוי והטבות למלגות לימודים במוסדות גבוהים.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחשבת [[מדד פריפריאליות]], המשקף את מידת הפריפריאליות של [[רשות מקומית]] בישראל מבחינת מיקומה הגאוגרפי ביחס למרכזי פעילות כלכלית. המדד משמש כלי עזר להקצאת משאבים והטבות לרשויות מקומיות בעלות דירוג נמוך במדד זה.
בשנים האחרונות מתרחבת הבנייה למגורים בפריפריה. מתוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין ינואר 2015 לסוף המחצית הראשונה של 2019, החלו להיבנות בכל אחד ממחוזות הצפון וחיפה, 36 אלף יח"ד. לכך יש להוסיף 38,500 דירות במחוז הדרום. מדובר בכ-45% מכלל התחלות הבנייה בכל הארץ לתקופה זו. ההסבר לכך מצוי במידה רבה בתכניות הדיור הממשלתיות- מחיר מטרה הוותיקה ומחיר למשתכן.
במקביל להתרחבות הבניה למגורים בפריפריה דובר רבות במנהל התכנון על כך שקיים צורך ממשי ביצירת מקומות תעסוקה המגבה את הבנייה החדשה למגורים. ואולם, בעוד הבנייה למגורים קרמה עור וגידים- התעסוקה, כך עולה מהנתונים, נותרה על הנייר בלבד, והנתונים המספריים מצביעים על בנייה של תעסוקה של בין 15%-20%. מכך, נוצר מצב בו המדינה מעודדת בנייה בפריפריה ומשקיעה בכך מאמצים רבים בשיפור התשתיות, אך פיתוח מקומות התעסוקה הנדרשים לא מתקיים לרוב, ולכן אנשים שבוחרים לגור בפריפריה נאלצים לצאת לעבוד במרכז הארץ.
דוח של הלמ"ס מאוגוסט 2019 הבוחן פערים בין מרכז לפריפריה מצא כי שביעות הרצון הכללית מהחיים גבוהה הן ביישובי המרכז והן ביישובי הפריפריה (90.3% ו-88.5%) בהתאמה. בנוסף ביישובים המוגדרים כפריפריאליים מאוד 93.5% מהתושבים מרוצים מהחיים. ממצאים אלו מגבירים את ההערכה שהפיתוח הכלכלי והחברתי של האוכלוסיה תלוי בגורמים נוספים ולא רק בהון הכלכלי הפיזי ומעמדה ביחס לשאר האזורים, אלא ב[[הון חברתי|הון החברתי]] שעוטף אותה<ref>אודליה אוחיון, חיזוק הפריפריה הגאוגרפית והחברתית על ידי קהילות משימתיות בישראל, מכון הנרייטה סאלד, קרן שח"ף, אפריל 2013</ref>, כלומר, במאפיינים ודפוסים של ארגון חברתי, המאפשרים שיתוף פעולה ותיאום לתועלת הכלל<ref>Putnam, R.D., (2000). Bowling alone: The collapse and revival of American community. New York. Simon and Schuster.</ref>. משאב ההון החברתי מתבטא בטיב היחסים בין האזורים ובנכונותם לשתף פעולה ביניהם ובכך להקל על תיאום ושיתוף פעולה לתועלת הדדית של התושבים בקהילה או באזור<ref>לב ארי ל', פווין א. (2006). הון חברתי כמנוף לפיתוח הפריפריה . אופקים בגיאוגרפיה, ,66, עמ' 95-113.</ref>. הון חברתי רב יותר בא לידי ביטוי בקהילה אקטיבית ועצמאית, בעלת יכולת גבוהה לשיפור איכות חיי תושביה ויכולת להגיע להישגים רבים יותר בנושאי חינוך, רווחה, תרבות, מניעת אלימות, מאבק בעוני ועוד נושאים המשפיעים על חיי היום-יום, באופן שהרשות הפורמלית והתושבים, כל אחד מהם בנפרד לא, היו מצליחים לקדם<ref>גונן, א' (2010). מנהיגות ליצירת הון חברתי ובינוי קהילה, בתוך: ש' שדמי ווטרמן וג' צפוני (עורכים) '''לשם שינוי ביחד: בינוי קהילה – פיתוח הון חברתי כבסיס לקהילתיות מתחדשת'''. שדמות, המרכז למנהיגות בקהילה, המכללה האקדמית לחינוך אורנים. </ref>.
===השקעה ייחודית בפריפריה===
{{ערך מורחב|המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל}}
| |||