הכרזת כורש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פתיחת ראשי תיבות
מ עריכה - פחוות יהודה של אותה תקופה שכנה בשטח קטן בהרים, הרחק מנתיבי התחבורה העיקריים, וכך זה נותר עד לתקופת החשמונאים, קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים, הגהה
שורה 1:
[[קובץ:Cyrus Cylinder.jpg|שמאל|ממוזער|350px|הגליל של כורש]]
[[קובץ:London 307.JPG|ממוזער|250px|שמאל|"הגליל של כורש" מוצג ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]] ב[[לונדון]].]]
[[קובץ:Cyrus cylinder Mesopotamia-he.svg|250px|ממוזער|מקומות במסופוטמיה שהוזכרו בהכרזת כורש]]
'''הכרזת כורש''' היא הכרזתו של המלך [[כורש]], מייסד [[הממלכה הפרסית]], בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|538 לפני הספירה]], המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים ש[[גלות בבל|הוגלו לבבל]] עם חורבן [[הבית הראשון]] בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|586 לפני הספירה]] אף התאפשרה [[שיבת ציון|השיבה]] לאוטונומיהל[[אוטונומיה]] היהודית בארץ ישראל, [[יהוד מדינתא]].
 
גליל חימר הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההכרזה החקוקה ב[[אכדית]], התגלה על ידי ה[[אשורולוגיה|אשורולוג]] הבריטי יליד [[מוסול]] [[הורמוזד רסאם]], בשנת [[1879]] ביסודות [[מקדש אסגילה]] המקדש של האל [[מרדוך]]. הגליל נמצא כיום ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]] ב[[לונדון]].
 
==הכרזת כורש בממצא הארכאולוגי==
בשנת [[1879]] התגלתה בהריסות העיר [[בבל]], ב[[עיראק]] של ימינו, כתובת בבלית של כורש על גליל עשוי טין, ובה הוא מצהיר על שיקום מקדשים והשבת אלים שבויים למקומם. בהכרזה נאמר:
 
בשנת [[1879]] התגלתה בהריסות העיר [[בבל]], ב[[עיראק]] של ימינו, כתובת בבלית של כורש על גליל עשוי טין, ובה הוא מצהיר על שיקום מקדשים והשבת אלים שבויים למקומם. בהכרזה נאמר
{{ציטוט|תוכן=אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד{{ש}}מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול,{{ש}}מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן,{{ש}}יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן, זרע מלכים,{{ש}}אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו.{{ש}}כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות{{ש}}בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים{{ש}}לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי.{{ש}}צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל,{{ש}}לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד.{{ש}}דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש.{{ש}}בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם.{{ש}}את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.{{ש}}מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי -{{ש}}את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי,{{ש}}ואנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה.{{ש}}כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון היושבים בחדרי מלכותם,{{ש}}היושבים ב[...] כל מלכי ארץ המערב יושבי אהלים,{{ש}}הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.{{ש}}למן [...] ועד הערים אשור ו[[שושן (עיר)|שושן]], אכד וארץ [[אשנונה]]{{ש}}והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ ה[[גותים (מסופוטמיה)|גותים]] שמעבר לחדקל,{{ש}}אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן,{{ש}}החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים.{{ש}}כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם.{{ש}}ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד הביא לבבל על אפו ועל חמתו של אדון האלים -{{ש}}בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול הושבתי אותם בשלום למשכנם - מושב שמחתם.|מקור=|מירכאות=כן}}
 
מסתבר, כי מעשי השיקום של כורש נעשו כתגובה ליריבו - [[נבונאיד]] מלך בבל, שמלך יחד עם בנו בל-שר-אֻצֻר ([[בלשאצר]] המקראי). כהני בבל הביעו התנגדות עזה לרוח החדשה שהביא אתו נבונאיד, שכללה החייאת פולחנים בבליים עתיקים. כורש עשה יד אחת עם כהני מרדוך והצליח להפיל את נבונאיד בעזרת החולשה מבית שהשיג בבבל.
 
היהודים אינם נזכרים בכתובת הגליל, לא במישרין ולא ברמיזה. על כן, היה מי שהניח שהכרזת כורש כלל לא נכתבה, או שמא התנסחה באופן שונה. לשיטה זו, השימוש שעשתה בהכרזה, הנהגת [[שיבת ציון|שבי ציון]], על מנת לבסס את שליטתם ביהודהב[[יהוד מדינתא|פחוות יהודה]], אל מול הנהגת האוכלוסייה היהודית הגדולה שנשארה בארץ, הפך אותה, בחלוף הזמן, ועם העברת מוסרות השלטון הדתי לידי השבים מבבל, למסמך היסטורי.
 
עם זאת, כאמור לעיל, אין להכחיש אפשרות סבירה כי אכן נתנסחה הכרזה כזו במותאם לעם היהודי, ולצדה ההיתר והזכות לקומם את המרכז הדתי-פולחני בירושלים. על פי זאת, התלווה למהלך כזה גם אספקט פוליטי "אוניברסלי" של שליטת המרכז הפרסי על הממלכה הגדולה באמצעי נועם ולא במקל חובלים, וגם אספקט פוליטי מצומצם יותר - הישענות על גורם נאמן (במקרה זה יהודה) אל מול [[מצרים]], היריבה המסורתית שבארץ הנילוס.
 
==הכרזת כורש בספר עזרא==
 
{{ציטוט| תוכן=וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. |מקור={{תנ"ך|עזרא|א|א|ד}}|מירכאות=כן}}
 
אופן הצגת הכרזת המלך כורש ב[[ספר עזרא]] כייחודית ל[[עם ישראל]] ותיאור כורש כשליח אלוהי ישראל הפתיע חוקרים רבים, שטענו שאין אפשרות שתעודה זו היא היסטורית, שכן לא יעלה על הדעת שמלך זר יכתוב תעודה בנוסח כה אוהד לשאיפות היהודים. אולם, מתעודות שהתגלו (ובהן "הגליל של כורש"), התברר כי כורש הצהיר לאחר כיבוש בבל ב-[[539 לפנה"ס]] כי הוא החזיר עמים רבים לארצם (לאחר שהבבלים הגלו מספר רב של עמים כעונש על מרידות) והתיר לעמים השונים לעבוד את אלוהיהם. ככל הנראה, הציג כורש את עצמו, בפנותו לכל עם ועם, כמלך שנבחר על ידי האל של אותו עם, והגיע להסכם עם כל אומה במסגרת הסובלנות הדתית של [[הממלכה הפרסית]] (כפי שמצוטט ב[[מגילת אסתר]] על [[אחשוורוש]], "לעשות כרצון כל איש ואיש"), וכניסיון ליצור מוקד תמיכה ב[[הממלכה האחמנית|ממלכה האחמנית]] הן בקרב [[שיבת ציון|שבי ציון]] ל[[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]], שהייתה חיץ ו[[גשר]] גאוגרפי בין יבשות [[אירופה]], [[אפריקה]] ו[[אסיה]], והן בקרב האליטה היהודית שנותרה בפרס - ומשום כך חשיבותה האסטרטגית.
 
כורש כרת בריתות עם קבוצות של גולים וערך איתםעמם הסכמים, שבתמורה לתמיכה בו וב[[הגמוניה]] הפרסית, הוא יחזירם מהגלות לארצם - וזאת בהצהרה כי הוא שליח האל. לאור זאת, מתחזקת טענת החוקרים הרואים בהצהרה תעודה היסטורית, בהנחה שכורש שלח לכל עם נוסח המותאם לאמונתו.
 
אין בהצהרה משום השבת [[ריבונות]]ה של יהודה ואין בה ההשבת משום השבת עטרת [[בית דוד]] ליושנה ושושלתושושלתו לכסאה. כורש לא חייב את היהודים לעלות לארץ ישראל והותיר בידיהם את הבחירה. יחד עם זאת, אלו שלא ישובו ליהודה חויבו לסייע לעולים ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] וב[[זהב]].
 
לפי [[ספר עזרא]] [[הכרונולוגיה המקראית והמסורתית|והמסורת היהודית]] הכרזת כורש הייתה בשנת [[שנים עבריות ג'ש' - ג'שצ"ט|ג'שצ"א]] ([[המאה ה-4 לפנה"ס|370 לפנה"ס]]).
תעודות הרישיון שניתן ליהודים על ידי כורש לבנות את [[בית המקדש השני]] והתוכניות לבנייתו נשמרו ב[[בית גנזיא]] של הממלכה ב[[אחמתא]]{{הערה|ראו: {{תנ"ך|עזרא|ה|יז}}.}}.
 
יש לציין כי במקביל לשם המודרני "הכרזת כורש" שהתקבל בקרב חוקרי ההיסטוריה בעקבות ה[[ממצא ארכאולוגי|ממצא]], השם התנכ"י להכרזה זו הוא: '''רִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ'''.{{הערה|{{תנ"ך|עזרא|ג|ז}}.}}.
 
=== מניעים להכרזה ===
*מניע אסטרטגי: כורש רצה לכבוש את [[מצרים]] ולשם כך הוא נזקק ליישוב יהודי שלא ישתף פעולה עם מצרים ב[[ארץ ישראל]], שגובלת עם מצרים.
*מניע פוליטי-מדיני: כורש רצה לרכוש את נאמנות העמים ובמיוחד את אהדת שכבת הכהונה כדי למנוע [[מרד]] מצדם וליצור שקט ב[[מונרכיה|ממלכה]].
*מניע כלכלי: אפשרות לגביית מיסים - עם שמתייחסים אליו בכבוד ישלם מיסים ברצון. כמו כן, [[ארץ ישראל]] היא ארץ מעבר סחורות.
*מניע דתי: כורש מדבר בשם האלוהים משום שאמונתם של מלכי [[האימפריה הפרסית]] הייתה פוליתאיסטית, וכורש כיבד בכל מקום אותו כבש את האל המקומי.
 
שורה 42 ⟵ 40:
 
{{ציטוט| תוכן= וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.{{ש}}וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב.{{ש}}וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית ה' אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו.{{ש}}וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד [[מתרדת|מִתְרְדָת]] הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה.{{ש}}וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלשִׁים אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים.{{ש}}כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף.{{ש}}כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלִָם.{{ש}}|מקור={{תנ"ך|עזרא|א|ה|יא}}|מירכאות=כן}}
.
 
=== אמינות המסמך ===
יש חוקרים הטוענים כי ההכרזה היא מעשה זיוף של סופר יהודי שרצה להציג בסיס חוקי לבניית בית המקדש. לטענתם, לא ייתכן שכורש האמין באלוהי ישראל ונשמע לו כפי שיכול אולי להשתמע מן ההכרזה המקראית{{מקור}}.
לעומתם, יש חוקרים הסבורים כי ההכרזה אמינה כי היא חלק ממדיניות כוללת של כורש: כורש נתן זכויות דומות לעמים נוספים, כמו הבבלים, כמו שמתואר ב"כתובת הגליל". על פי ההיסטוריון [[יוחנן אהרוני]]: "כורש שאף לקנות את לב התושבים של ממלכתו הגדולה על ידי סובלנות דתית ולאומית והתיר חידושם של פולחנות שבוטלו ודוכאו על ידי הבבלים"{{הערה|יוחנן אהרוני, ''' אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים: [[הוצאת כרטא]], 1974, עמ' 108.}}.
 
== קישורים חיצוניים ==
שורה 52 ⟵ 49:
* [[חיים תדמור]], [https://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10620 הרקע ההיסטורי להצהרת כורש]
* {{דעת|[[שמואל אברמסקי]]|daat/kitveyet/mahanaim/avramsky.htm|הרקע ההיסטורי להכרזת כורש}}
* {{הקלטה}} [https://ilanabc.co.il/%d7%94%d7%a6%d7%94%d7%a8%d7%aaהצהרת-%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%a9כורש/ פרק 64 – דבר היום – וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ – על הצהרת כורש] ב[[פודקאסט]] דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
* {{הארץ|[[דנה הרמן]], [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1189872 |בריטניה ואיראן שוב מתעמתות. אבל הפעם בגלל ממצא ארכאולוגי] בעיתון [[הארץ]], |1.1189872|19 בפברואר 2010}}
* {{הקלטה}} [https://ilanabc.co.il/%d7%94%d7%a6%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%a9/ פרק 64 – דבר היום – וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ – על הצהרת כורש] ב[[פודקאסט]] דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
 
==הערות שוליים==