משה חיים שמאש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
 
הרב '''משה חיים שמאש''' (נולד ב[[התקצ"ו]], [[1836]] - נפטר ב[[כ"ט בשבט]] [[ה'תרפ"ג]], [[15 בפברואר]] [[1923]]) היה ה[[חכם באשי]] בבגדאד בשנים [[ה'תרע"ח]]-ה'תרפ"ג (1918-1923) ו[[אב בית דין|ראב"ד]] ב[[בגדאד]]{{הערה|שם=ארזי הלבנון|שמעון ואנונו, '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=84510&pagenum=427 ארזי הלבנון - אנציקלופדיה לתולדות גאוני וחכמי יהדות ספרד והמזרח]''', עמ' 1650, [[ה'תשס"ו]].}}{{הערה|ד"ר [[אברהם בן-יעקב (חוקר)|אברהם בן יעקב]], '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=152471&pagenum=21 הרב ששון ב"ר מרדכי שנדוך]''', עמ' 21, [[ירושלים]]: [[מכון הכתב]], [[1994]].}}.
 
==ביוגרפיה==
הרב היה תלמידו של הרב [[עבדאללה סומך]] ב[[מדרש בית זלכה]]{{הערה|שם=יהודי בבל|ד"ר אברהם בן יעקב, '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=177245&pagenum=173 יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו]''', עמ' 173, [[ירושלים]]: הוצאת [[קריית ספר (הוצאת ספרים)|קרית-ספר]], [[1979]].}}. הרב נשא לאישה את בתו של הרב [[יעקב בר יוסף הרופא]] והחזיק בכתב חידושי תורה והלכה, שהרב יעקב הרופא לא הספיק להדפיס בחיי חיותו{{הערה|שם=ארזי הלבנון}}{{הערה|[[יעקב בר יוסף הרופא]], '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=180035&pagenum=13 שיר חדש]''', עמ' 13, [[ירושלים]]: [[מכון אהבת שלום]], [[ה'תר"ג]].}}. במשך שנים שימש בדיינות יחד עם הראב"ד [[יחזקאל משה הלוי]] והרב [[עזרא צאלח אדם]]. לאחר שהרב יחזקאל הלוי נפטר בשנת [[ה'תרע"ד]] (1914), הרב החליפו בתפקיד. בשנת [[ה'תרע"ח]] (1918) הרב משה שמאש החליף את הרב [[ירוחם אלישר]] במשרת החכם באשי ושימש בתפקיד עד לשנת [[ה'תרפ"ג]] (1923){{הערה|שם=יהודי בבל}}. באותם שנים שבהם כיהן כחכם באשי, התקומם העם העיראקי כנגד האנגלים ודרש עצמאות, הרב ידע להוציא את הקהילה היהודית מהסבך. על התנהלותו המתונה כבדו אותו העיראקים והאנגלים. המלך [[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל הראשון]] בביקורו ב[[בית הכנסת אליהו]] לפני הכתרתו, נישק את זקנו וביקש ממנו את ברכתו{{הערה|אברהם טווינה, '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=145008&pagenum=45 גולים וגאולים]''', עמ' 45, [[רמלה]]: הוצאת בית הכנסת גאולה, [[1968]].}}.
 
הרב [[יוסף חיים שרים]] כתב על הרב: