קינצוגי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עריכה |
מ עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:Kintugi.jpg|ממוזער|
שורה 7:
קינצוגי, או לעיתים קינצוקורי – Kintsukuroi (ביפנית 金繕い - תיקון מוזהב) הינה טכניקה אומנותית יפנית העוסקת בתיקון כלי חרס שבורים באמצעות לכה יפנית ואבקת זהב (לעיתים כסף או פלטינה). השימוש באבקת זהב בשילוב עם לכה מתכתב גם עם טכניקת הקישוט היפנית מקי-אה maki-e (ביפנית 蒔絵 - תמונה בתרסיס) בה נוצרים עיטורים על ידי פיזור אבקת זהב על לכה. השימוש בטכניקה זו החל ביפן לפני כ-400-500 שנה ומיושמת גם כיום באופן נרחב ביפן. ▼
▲קינצוגי, או לעיתים קינצוקורי – Kintsukuroi (ביפנית 金繕い - תיקון מוזהב) הינה טכניקה אומנותית יפנית העוסקת בתיקון כלי חרס שבורים באמצעות לכה יפנית ואבקת זהב (לעיתים כסף או פלטינה). השימוש באבקת זהב בשילוב עם לכה מתכתב גם עם טכניקת הקישוט היפנית
השימוש בלכות לציפוי ולקישוט כלים וחפצים הוא מסורת עתיקה ביפן, ובשלב כלשהו חל שילוב של מסורת זו ביחד עם טכניקת מקי-אה (זריית אבקת זהב) כדי ליצור שיטה לתיקון כלי חרס. קינצוגי קשור במקרים רבים לכלים קרמיים המשמשים בטקס התה היפני. אחת ההשערות על מקור הקינצוגי מספרת על שוגון בן המאה ה-15, בתקופת מורומצ'י (Muromachi), בשם אשיקגה יושימסה (1358-1408 Ashikaga Yoshimasa), ששלח לתיקון בסין את קערת התה שלו שנשברה. אך כשחזרה הקערה התאכזב השוגון מהתיקון שנעשה באופן גס באמצעות שידוך במהדקים מתיילי מתכת. מכאן נובעת ההבנה שטכניקת הקינצוגי לא היתה בשימוש במהלך המאה ה-15. יתכן ששיטת קינצוגי התפתחה במקביל לגידול בתפוצת קערות התה ולפריחת טקסי התה היפנים שחלה במאה ה-16. יתכן וכתוצאה מכך פותחה על ידי אמנים יפנים שיטת תיקון המשלבת את השימוש המסורתי בלכה ובאבקת זהב ממסורת המקי-אה, כך שלא הסתירה את הנזק אך העניקה לו יופי אמנותי אסתטי. ההתייחסות המתועדת הראשונה לקינצוגי מספרת על לוחם יפני, בן המאה ה-17, שהואשם במניפולציות בשוק קערות התה באמצעות קניית קערות פשוטות, שבירתן, תיקונן באמצעות קינצוגי ומכירת הכלים המתוקנים במחירים מפולפלים. זוהיא עדות לכך שבמאה ה-17 היה כבר שימוש נרחב בקינצוגי לתיקון ולקישוט כלים ביפן. ▼
קינצוגי מהווה ביטוי לתפיסה פילוסופית הרואה בשבר ובתיקונו כחלק מההיסטוריה ומאופיו של הכלי, ועל כן אף מוסיפה לערכו ולמראה האסתטי שלו. הקינצוגי תואם את תפיסת הוואבי-סאבי (''wabi-sabi'') בזן היפני, המאמצת פגמים, מטפחת פשטות וחוסר יומרה, ומעריכה את הישן - במיוחד אם יש בו עדות לבלייה וחספוס שיצר הזמן החולף. האסתטיקה היפנית מעניקה ערך לסימני שחיקה הנראים בכלי חרס כתוצאה משימוש תדיר לאורך זמן רב. וכך, גם שבר ותיקונו בשיטת הקינצוגי, מהווים אירוע נוסף בחיי הכלי, מעשירים את ההיסטוריה שלו ומחזקים את הקשר לבעליו. לאורך ההיסטוריה טיפחו חכמי הזן את התפיסה על פיה כלי קרמיקה יומיומיים, כגון סירים קערות וספלים, שנישברו או ניפגמו בדרך כלשהיא, אינם צריכים להיות מושלכים. עליהם להמשיך לקבל תשומת לב והערכה, ולהתרפא בתשומת לב רבה – גישה המסמלת התפייסות והשלמה עם כשלים ופגמים החלים עם הזמן העובר, ומעצימה בכך ערכי יסוד של הזן. ▼
▲השימוש בלכות לציפוי ולקישוט כלים וחפצים הוא מסורת עתיקה ביפן, ובשלב כלשהו חל שילוב של מסורת זו ביחד עם טכניקת
▲קינצוגי מהווה ביטוי לתפיסה פילוסופית הרואה בשבר ובתיקונו כחלק מההיסטוריה ומאופיו של הכלי, ועל כן אף מוסיפה לערכו ולמראה האסתטי שלו. הקינצוגי תואם את תפיסת הוואבי-סאבי (
האמנים שעסקו בתיקון קערות התה היו אמני כלי לכה יפניים שהתמחו בטכניקות מסורתיות הקשורות ללכות (למשל יצור קערות, קופסאות ומגשים מעץ מצופים בלכה) וכן בטכניקת צביעה וקישוט כלים כאלה באבקת זהב או כסף בסגנון המאקי-אה. באופן מסורתי לביצוע קינצוגי נדרשת לכה יפנית הנקראת אורושי (urushi) המופקת מלשד עץ הלכה הסיני (בשמו
מקורות הקיצוגי מתוארכים בתקופת מורמאצ'י (Muromachi) כאשר נשברה קערת התה החביבה על השוגון של יפן, אשיגקה יושימיצו (Ashikaga Yoshimitsu 1358-1408) והיא נשלחה לתיקון סין. אך כשחזרה הקערה מהתיקון לא היה השוגון מרוצה מתוצאת הרפאות של הכלי שנעשתה באופן גס באמצעות שידוך בחוטי מתכת. הוא הורה לאומנים בחצרו לפתח תיקון יפה יותר וכתוצאה מכך פותחה השיטה שלא הסתירה את הנזק אך העניקה לו יופי אמנותי אסתטי.▼
תהליך הקינצוגי מתחיל בהדבקת השברים (לעיתים כמה עשרות חלקים) של הכלי הניזוק ומילוי חורים וסדקים באמצעות הלכה היפנית. זהו תהליך המצריך דיוק רב מכיוון שלא ניתן להסיר לכה שהתייבשה. זמן ייבוש הלכה לאחר ההדבקה עשוי לארוך מספר שבועות. לאחר מכן
קינצוגי משתייך לערכי הוואבי סאבי (wabi sabi) בזן, המוקירים ומטפחים את הפשטות, חוסר יומרות והמיושן – במיוחד אם יש בו תכונות של בלייה וחספוס של הזמן.▼
לפני כ-400-500 שנים הופיעה ביפן טכניקה מורכבת לרפאות כלי קרמיקה. אומנים החלו להשתמש בלכה ופיגמנט זהב על מנת לחבר בחזרה כלים שהתנפצו. מסורת זאת שנקראת קינצוגי (תפר מוזהב) או קינצוקורי (kintsukuroi- תיקון מוזהב) מיושמת גם כיום באופן נרחב ביפן.▼
עם הגידול שחל במספר החוגים וסדנאות האמנים לקדרות ברחבי העולם גוברת ההתעניינות בטכניקת קינצוגי גם מחוץ ליפן.
שורה 29 ⟵ 26:
----מקורות הקיצוגי מתוארכים בתקופת מורמאצ'י כאשר נשברה קערת התה החביבה על השוגון של יפן, אשיגקה יושימיצו (Ashikaga Yoshimitsu 1358-1408) והיא נשלחה לתיקון סין.▼
ההתייחסות המתועדת הראשונה לקינצוגי מספרת על לוחם יפני, בן המאה ה-17, שהואשם במניפולציות בשוק קערות התה באמצעות קניית קערות פשוטות, שבירתן, תיקונן באמצעות קינצוגי ומכירת הכלים המתוקנים במחירים מפולפלים. זאת עדות לכך שבמאה ה-17 יש שימוש נרחב בקינצוגי לתיקון ולקישוט כלים ביפן.▼
▲באופן מסורתי לביצוע קינצוגי נדרשת לכה יפנית הנקראת אורושי (urushi) המופקת מלשד עץ הלכה הסיני (בשמו הלטיניToxicodendron vernicifluum). מוהל העץ הזה, העובר תהליך פולימריזציה והתקשות על די חשיפה לחום, נמצא בשימוש כבר כ-9000 שנים, כדבק, חומר מילוי וצבע בידי אומני לכות יפנים.
▲זמן ייבוש הלכה לאחר ההדבקה עשוי לארוך מספר שבועות. לאחר מכן האומן משייף את עודפי הלכה מקווי החיבור על מנת להחליק את התפר ולהתאימו באופן מושלם לקווי המתאר ולפני השטח של הכלי. לבסוף יצבע האומן את קווי התפר בצבע המכיל אבקת זהב. לעיתים בוחר האומן מטעמים אסתטיים לעשות שימוש בצבע המכיל כסף, אך לרוב קווי החיבור צבועים בזהב בעיקר משום שאינו דוהה או מתחמצן והוא בטוח לשימוש עם מזון.
▲----מקורות הקיצוגי מתוארכים בתקופת מורמאצ'י כאשר נשברה קערת התה החביבה על השוגון של יפן, אשיגקה יושימיצו (Ashikaga Yoshimitsu 1358-1408) והיא נשלחה לתיקון סין.
קינצוגי משתייך לערכי הוואבי סאבי (''wabi sabi)'' בזן, המוקירים ומטפחים את הפשטות, חוסר יומרות והמיושן – במיוחד אם יש בו תכונות של בלייה וחספוס של הזמן.
שורה 47 ⟵ 35:
מקור הקינצוגי לוט בערפל, אך ניתן להניח כי הטכניקה הייתה נפוצה ביפן לקראת סוף המאה ה-16 או תחילת המאה ה-17. ראשית השימוש בה מיוחס בדרך כלל לסיפור על מושל צבאי יפני בן המאה ה-15 ששלח קערה סינית שנשברה חזרה לסין על מנת שיוכל לקבל קערה תחליפית זהה. לאחר שלא מצאו תחליף הולם לכלי הנדיר שנשבר, חיברו הסינים בחזרה את שברי הכלי הישן ושלחו אותו למושל היפני. התיקון הסיני נעשה בטכניקה סינית ידועה של חיבור השברים באמצעות מהדקים מתכתיים. מכן נובעת ההבנה שטכניקת הקינצוגי לא היתה בשימו במהלך המאה ה-15. יתכן ששיטת קינצוגי התפתחה במקביל לגידול בתפוצת קערות התה ולפריחת טקסי התה היפנים שחלה במאה ה-16.
▲מקורות הקיצוגי מתוארכים בתקופת מורמאצ'י (Muromachi) כאשר נשברה קערת התה החביבה על השוגון של יפן, אשיגקה יושימיצו (Ashikaga Yoshimitsu 1358-1408) והיא נשלחה לתיקון סין. אך כשחזרה הקערה מהתיקון לא היה השוגון מרוצה מתוצאת הרפאות של הכלי שנעשתה באופן גס באמצעות שידוך בחוטי מתכת. הוא הורה לאומנים בחצרו לפתח תיקון יפה יותר וכתוצאה מכך פותחה השיטה שלא הסתירה את הנזק אך העניקה לו יופי אמנותי אסתטי.
▲קינצוגי משתייך לערכי הוואבי סאבי (wabi sabi) בזן, המוקירים ומטפחים את הפשטות, חוסר יומרות והמיושן – במיוחד אם יש בו תכונות של בלייה וחספוס של הזמן.
▲לפני כ-400-500 שנים הופיעה ביפן טכניקה מורכבת לרפאות כלי קרמיקה. אומנים החלו להשתמש בלכה ופיגמנט זהב על מנת לחבר בחזרה כלים שהתנפצו. מסורת זאת שנקראת קינצוגי (תפר מוזהב) או קינצוקורי (kintsukuroi- תיקון מוזהב) מיושמת גם כיום באופן נרחב ביפן.
▲ההתייחסות המתועדת הראשונה לקינצוגי מספרת על לוחם יפני, בן המאה ה-17, שהואשם במניפולציות בשוק קערות התה באמצעות קניית קערות פשוטות, שבירתן, תיקונן באמצעות קינצוגי ומכירת הכלים המתוקנים במחירים מפולפלים. זאת עדות לכך שבמאה ה-17 יש שימוש נרחב בקינצוגי לתיקון ולקישוט כלים ביפן.
| |||