קינצוגי – הבדלי גרסאות

השימוש בלכות לציפוי ולקישוט כלים וחפצים הוא מסורת עתיקה ביפן, ובשלב כלשהו חל שילוב של מסורת זו ביחד עם טכניקת מאקי-אה (זריית אבקת זהב) כדי ליצור שיטה לתיקון כלי חרס. קינצוגי קשור במקרים רבים לכלים [[קדרות|קרמיים]] המשמשים ב[[טקס תה יפני|טקס התה היפני]]. אחת ההשערות על מקור הקינצוגי מספרת על [[שוגון]] בן [[המאה ה-15]], בתקופת מורומצ'י (Muromachi נקראת גם [[תקופת אשיקאגה]]), בשם אשיקגה יושימסה{{אנ|Ashikaga Yoshimasa}} (1358-1408 Ashikaga Yoshimasa), ששלח לתיקון ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] את קערת התה שלו שנשברה. אך כשחזרה הקערה התאכזב השוגון מהתיקון שנעשה באופן גס באמצעות שידוך במהדקים מתיילי מתכת. מכאן נובעת ההבנה שטכניקת הקינצוגי לא היתה בשימוש במהלך המאה ה-15.<ref>גירסה אחרת מספרת כי המושל שלח לסן את שברי הקערה שלו על מנת שיוכל לקבל קערה תחליםית זהה. אך לאחר שלא נמצאה בסין קערה חלופית זהה לכלי הנדיר שנשבר, חיברו הסינים באופן גס, אמצעות מהדקים מתכתיים, את שברי הכלי הישן ושלחו אותו למושל היפני.</ref> יתכן ששיטת קינצוגי התפתחה במקביל לגידול בתפוצת קערות התה ולפריחת טקסי התה היפנים שחלה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. יתכן וכתוצאה מכך פותחה על ידי אמנים יפנים שיטת תיקון המשלבת את השימוש המסורתי בלכה ובאבקת זהב ממסורת המקי-אה, כך שלא הסתירה את הנזק אך העניקה לו יופי אמנותי [[אסתטיקה|אסתטי]]. ההתייחסות המתועדת הראשונה לקינצוגי מספרת על לוחם יפני, בן [[המאה ה-17]], שהואשם ב[[הונאה|מניפולציות]] בשוק קערות התה באמצעות קניית קערות פשוטות, שבירתן, תיקונן באמצעות קינצוגי ומכירת הכלים המתוקנים במחירים מפולפלים. זו היא עדות לכך שבמאה ה-17 היה כבר שימוש נרחב בקינצוגי לתיקון ולקישוט כלים ביפן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-centuries-old-japanese-tradition-mending-broken-ceramics-gold|הכותב=Casey Lesser|כותרת=The Centuries-Old Japanese Tradition of Mending Broken Ceramics with Gold|אתר=באתר .artsy.net|תאריך=Aug. 2018}}</ref>