קינצוגי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מקורות השיטה: הערה |
←מקורות השיטה: הערות |
||
שורה 9:
קינצוגי, או לעיתים קינצוקורי – Kintsukuroi (ביפנית 金繕い - תיקון מוזהב) הינה טכניקה אומנותית יפנית העוסקת בתיקון כלי חרס שבורים באמצעות [[ורנית|לכה]] יפנית ואבקת זהב (לעיתים [[כסף (יסוד)|כסף]] או [[פלטינה]]). השימוש באבקת זהב בשילוב עם לכה מתכתב גם עם טכניקת הקישוט היפנית מאקי-אה maki-e{{אנ|maki-e}} (ביפנית 蒔絵 - תמונה בתרסיס) בה נוצרים עיטורים על ידי פיזור אבקת זהב על לכה. השימוש בטכניקה זו החל ביפן לפני כ-400-500 שנה ומיושמת גם כיום באופן נרחב ביפן.
[[קובץ:Staple repairs.jpg|ימין|ממוזער|264x264px|תיקון כלי קרמיקה בשיטה הסינית, באמצעות מהדקים מתכתיים]]
השימוש בלכות לציפוי ולקישוט כלים וחפצים הוא מסורת עתיקה ביפן, ובשלב כלשהו חל שילוב של מסורת זו ביחד עם טכניקת מאקי-אה (זריית אבקת זהב) כדי ליצור שיטה לתיקון כלי חרס. קינצוגי קשור במקרים רבים לכלים [[קדרות|קרמיים]] המשמשים ב[[טקס תה יפני|טקס התה היפני]]. אחת ההשערות על מקור הקינצוגי מספרת על [[שוגון]] בן [[המאה ה-15]], בתקופת מורומצ'י (Muromachi נקראת גם [[תקופת אשיקאגה]]), בשם אשיקגה יושימסה{{אנ|Ashikaga Yoshimasa}} (1358-1408 Ashikaga Yoshimasa), ששלח לתיקון ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] את קערת התה שלו שנשברה. אך כשחזרה הקערה התאכזב השוגון מהתיקון שנעשה באופן גס באמצעות שידוך במהדקים מתיילי מתכת.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/2013/01/18/arts/design/repaired-china-the-potter-john-bennett-schoolgirl-rugs.html|הכותב=Eve M. Kahn|כותרת=It’s as Good as Glue: Mending Shattered China|אתר=באתר הניו-יורק טיימס|תאריך=Jan. 2013}}</ref> מכאן נובעת ההבנה שטכניקת הקינצוגי לא היתה בשימוש במהלך המאה ה-15.<ref>גירסה אחרת מספרת כי המושל שלח לסין את שברי הקערה שלו על מנת שיוכל לקבל קערה תחליפית זהה. אך לאחר שלא נמצאה בסין קערה חלופית זהה לכלי הנדיר שנשבר, חיברו הסינים באופן גס,באמצעות מהדקים מתכתיים, את שברי הכלי הישן ושלחו אותו למושל היפני.</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2009/03/02/AR2009030202723.html|הכותב=Blake Gopnik|כותרת=Golden Seams: The Japanese Art of Mending Ceramics' at Freer|אתר=באתר washingtonpost.com|תאריך=March 2009}}</ref> יתכן ששיטת קינצוגי התפתחה במקביל לגידול בתפוצת קערות התה ולפריחת טקסי התה היפנים שחלה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. יתכן וכתוצאה מכך פותחה על ידי אמנים יפנים שיטת תיקון המשלבת את השימוש המסורתי בלכה ובאבקת זהב ממסורת המקי-אה, כך שלא הסתירה את הנזק אך העניקה לו יופי אמנותי [[אסתטיקה|אסתטי]]. ההתייחסות המתועדת הראשונה לקינצוגי מספרת על לוחם יפני, בן [[המאה ה-17]], שהואשם ב[[הונאה|מניפולציות]] בשוק קערות התה באמצעות קניית קערות פשוטות, שבירתן, תיקונן באמצעות קינצוגי ומכירת הכלים המתוקנים במחירים מפולפלים. זו היא עדות לכך שבמאה ה-17 היה כבר שימוש נרחב בקינצוגי לתיקון ולקישוט כלים ביפן.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.artsy.net/article/artsy-editorial-centuries-old-japanese-tradition-mending-broken-ceramics-gold|הכותב=Casey Lesser|כותרת=The Centuries-Old Japanese Tradition of Mending Broken Ceramics with Gold|אתר=באתר .artsy.net|תאריך=Aug. 2018}}</ref>
== התפיסה הפילוסופית ==
קינצוגי מהווה ביטוי לתפיסה [[פילוסופית]] הרואה בשבר ובתיקונו כחלק מההיסטוריה ומאופיו של הכלי, ועל כן אף מוסיף לערכו ולמראה האסתטי שלו. הקינצוגי תואם את תפיסת ה[[וואבי-סאבי]] (wabi-sabi) ב[[זן (בודהיזם)|זן]] היפני, המאמצת פגמים וחוסר שלמות, מטפחת פשטות וחוסר יומרה, ומעריכה את הישן - במיוחד אם יש בו עדות ל[[בליה|בלייה]] וחספוס שיצר הזמן החולף. האסתטיקה היפנית מעניקה ערך לסימני שחיקה הנראים בכלי חרס כתוצאה משימוש תדיר לאורך זמן רב. וכך, גם שבר ותיקונו בשיטת הקינצוגי, מהווים אירוע נוסף בחיי הכלי, מעשירים את ההיסטוריה שלו ומחזקים את הקשר לבעליו. לאורך ההיסטוריה טיפחו חכמי הזן את התפיסה על פיה כלי קרמיקה יומיומיים, כגון סירים קערות וספלים, שנישברו או ניפגמו בדרך כלשהיא, אינם צריכים להיות מושלכים. עליהם להמשיך לקבל תשומת לב והערכה, ולהתרפא בתשומת לב רבה – גישה המסמלת התפייסות והשלמה עם כשלים ופגמים החלים עם הזמן העובר, ומעצימה בכך ערכי יסוד של הזן. על פי זן יש לאסוף בזהירות את שברי הכלי שנשבר בשגגה, כולל כל הפיסות הקטנות, להרכיבן מחדש ולאחותן באמצעות לכה, ובסוף התהליך להדגיש את קווי השבר עם אבקת זהב עשירה. אסור שיהיה בתהליך נסיון להסתיר או להסוות את הנזק. הרעיון הוא להעניק לקו השבר יופי ועוצמה ולהדגיש באמצעות עורקי הזהב את ערכם החיוני של כשלים ושברים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://makezine.com/2015/08/17/kintsugi-japanese-art-recognizing-beauty-broken-things/|הכותב=|כותרת=The Japanese Art of Recognizing Beauty in Broken Things|אתר=באתר makezine.com|תאריך=}}</ref>
האמנים שעסקו בתיקון קערות התה היו אמני כלי לכה יפניים שהתמחו בטכניקות מסורתיות הקשורות ללכות (למשל יצור קערות, קופסאות ומגשים מעץ מצופים בלכה) וכן בטכניקת צביעה וקישוט כלים כאלה באבקת זהב או כסף בסגנון המאקי-אה. באופן מסורתי לביצוע קינצוגי נדרשת לכה יפנית הנקראת אורושי{{אנ|Japanese lacquerware}} (urushi) המופקת מלשד עץ הלכה הסיני{{אנ|Toxicodendron vernicifluum}} (בשמו הלטיני Toxicodendron vernicifluum). מוהל העץ הזה, עובר תהליך [[פולימריזציה]] והתקשות תוך כדי חשיפה לחום, ונמצא בשימוש כבר כ-9000 שנים, כ[[דבק]], חומר מילוי וצבע בידי אמני לכות יפנים.<ref name=":0" />
== התהליך הטכני ==
תהליך הקינצוגי מתחיל בהדבקת השברים (לעיתים כמה עשרות חלקים) של הכלי הניזוק ומילוי חורים וסדקים באמצעות הלכה היפנית. זהו תהליך המצריך דיוק רב מכיוון שלא ניתן להסיר לכה שהתייבשה. זמן ייבוש הלכה לאחר ההדבקה עשוי לארוך מספר שבועות. לאחר מכן האמן מ[[שיוף|שייף]] ומלטש את עודפי הלכה מקווי החיבור על מנת להחליק את התפר ולהתאימו באופן מושלם לקווי המתאר ולפני השטח של הכלי. לבסוף צובע האמן את קווי התפר בצבע המכיל אבקת זהב או על ידי פיזור אבקת זהב על שכבה דקה של לכה שעדיין לחה ודביקה. לעיתים בוחר האומן מטעמים אסתטיים לעשות שימוש בצבע המכיל כסף, אך לרוב קווי החיבור צבועים בזהב בעיקר משום שאינו דוהה או [[חמצון-חיזור|מתחמצן]] והוא בטוח לשימוש עם מזון.<ref name=":0" />
עם הגידול שחל במספר החוגים וסדנאות האמנים לקדרות ברחבי העולם גוברת ההתעניינות בטכניקת קינצוגי גם מחוץ ליפן.
| |||