תנאים – הבדלי גרסאות

{{מפנה|תנאים|מנהג הנהוג בשעת ה[[אירוסים]]|תנאים (אירוסים)}}

{{השתלשלות ההלכה}}

'''תַּנָּאִים''' הוא כינוי לחכמי ישראל בתקופה שמימות [[אנשי כנסת הגדולה]] ו[[הזוגות]] ועד לחתימת ה[[משנה]], כלומר ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]] ו[[המאה ה-2|ה־2]] במשך כ-160 שנה החל מתלמידי [[הלל הזקן|הלל]] ו[[שמאי הזקן|שמאי]] ועד ל[[רבי יהודה הנשיא]]. רבים מהתנאים היו שותפים ביצירת המשנה. לאחר תקופת התנאים החלה תקופת [[אמוראים|האמוראים]] שהם היו חכמי הגמרא.

התנאים חיו ופעלו בעיקר ב[[ארץ ישראל]] במרכזים שונים. לאחר חורבן [[ירושלים]] עבר המרכז בראשות רבן [[יוחנן בן זכאי]] ל[[יבנה]]. תלמידיו הקימו מרכזי לימוד [[תורה]] במקומות נוספים כמו [[לוד]] ו[[הגליל]].

 

 

 

[[רבי עקיבא]] למד משני תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, רבי יהושע ורבי אליעזר בן הורקנוס, ושילב את תורתם בשלו, רבי יהושע הלך בעיקר בדרכם של בית הלל, ואילו רבי אליעזר הלך בדרכם של בית שמאי{{הערה|ויש אומרים שזו הסיבה שרבי אליעזר מכונה בגמרא 'שמותי' דהיינו שהוא מבית שמאי (ועל כן אין הלכה כמותו בדרך כלל).}} ובכך יצר את הבסיס למשנה שלנו, עד שהגמרא אומרת{{הערה|סנהדרין פו ע"א}} שכל דברי התנאים שהובאו באופן סתמי, במשנה, בתוספתא בספרא ובספרי, הן מתורתו.

 

 

בסוף תקופת התנאים חיבר רבי יהודה הנשיא את המשנה, הוא ערך וסידר את כל דברי התנאים שהובאו לפניו וחילקם לשישה סדרים ([[סדר זרעים|זרעים]], [[סדר מועד|מועד]], [[סדר נשים|נשים]], [[סדר נזיקין|נזיקין]], [[סדר קדשים|קדשים]] ו[[סדר טהרות|טהרות]]), כל סדר מחולק לכמה מסכתות, וכל מסכת מחולקת לפרקים, כך שההלכות נסדרו בצורה מסודרת, על אף שעל פי ההלכה יש איסור להעלות על הכתב את התורה שבעל פה{{הערה|כמבואר במסכת [[s:גיטין ס א|גיטין דף ס ע"א]]}} מכל מקום רבי יהודה הנשיא חשש שתשתכח התורה שבעל פה מעם ישראל ועל כן התיר לכתוב את התורה שבעל פה בהתבסס על הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך". הגמרא אומרת שסתם משנה רבי מאיר, כלומר כאשר נאמר דין במשנה בלא שם החכם בדרך כלל הדברים הם מדברי רבי מאיר.