קלוד לורן – הבדלי גרסאות

ב-[[1627]] שב קלוד לרומא, ולא עזב יותר את איטליה עד יומו האחרון. ברומא הושפע מציוריו של אניבלה קאראצ'י (1560-1609). השפעת האור והצל בציור הפכה לנושא ההתעניינות העיקרי של קלוד. שני ציורי נוף שצייר עבור הקרדינל בנטיווליו זיכו אותו בתמיכתו של ה[[אפיפיור]] [[אורבנוס השמיני]] ובהמשך של פטרוני האמנות הגדולים של התקופה ו[[פיליפ הרביעי]], מלך ספרד, בכללם. החל מראשית שנות השלושים התפרסם מאד כצייר נוף, בעיקר של ציורי [[עיר נמל|ערי נמל]] דמיוניות ובהם: "עיר נמל עם שקיעת החמה" ([[1639]]), "קלאופטרה יורדת בחוף העיר [[טרסוס]]" ([[1642]] - –[[1643]]){{הערה| שתיהן כיום באוסף מוזיאון ה[[לובר]].}}. קלוד התיידד עם הצייר [[ניקולא פוסן]] שהתגורר בשכנותו ברומא. הם אף יצאו יחדיו לסיורי ציור בנוף הכפרי של אזור [[קמפאניה]] שבדרום [[איטליה]]. מסופר כי על פי עצתו של פוסן, שהיה מבוגר מקלוד בשש שנים, הכניס האחרון לציוריו מבנים קלאסיים, מקדשים, הריסות, ואף הסכים לצרף להם דמויות אדם, אך לבו היה נתון בעיקר לתיאור הנוף. הוא עסק גם בציורים על נושאים [[מיתולוגיה|מיתולוגיים]] ומסורתיים ובהם: "חוף ים עם אפולו" ([[1647]]), "נישואי יצחק ורבקה" ([[1648]]). שמות הציורים נועדו לקונים, אך עבור קלוד הנושא היה הנוף המשתנה בהשפעת אור וצל, זריחת השמש ושקיעתה.