ציונות סינתטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: $1וויכוח;
שורה 2:
'''הציונות הסינתטית''' (סינתטי פירושו משולב, כלומר, במקרה זה שילוב בין [[ציונות מדינית|הציונות המדינית]] ל[[ציונות מעשית|ציונות המעשית]]) היא זרם ב[[ציונות]], שהתגבש בעקבות ביטול [[תוכנית אוגנדה]] והתגברות חילוקי הדעות בין תומכי הציונות המעשית לבין תומכי הציונות המדינית. הגישה החדשה לציונות ביקשה לאחד את הפעולה המדינית עם עבודה מעשית ב[[ארץ ישראל]]. בייסוד הזרם מונח הרעיון שאין להפריד בין הפעילות המעשית לפעילות המדינית. יש ליצור עובדות בשטח, להגשים את עקרונות הציונות המעשית לעלות לארץ ישראל וליישבה ולעבדה. עם זאת יש להמשיך בפעילות ה[[דיפלומטיה|דיפלומטית]]. שתי הפעולות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. העובדות הנוצרות בארץ ישראל יגדילו את הסיכוי להשגת הישגים דיפלומטיים ואילו ההישגים הדיפלומטיים יקלו על פיתוח פעולות התיישבות.
 
המושג '''ציונות סינתטית''' קיבל ביטוי לראשונה בוועידה השלישית של ציוני רוסיה ב–[[1906]]. מטרתה של הוועידה הייתה להתוות דרכים חדשות לתנועה הציונית בהתאם לנסיבות הזמן - בפעילותה בארץ ישראל ובגולה. בוועידה דובר על כך שתורת הצ'רטר שבה דגל [[בנימין זאב הרצל|הרצל]], שהתוותה את השגת המטרה הסופית של הציונות על-ידי מבצע דיפלומטי בלבד – אינה עולה בקנה אחד עם הרצוי והדגישו את חשיבותו המכרעת של תכנון ה[[התיישבות]] בארץ ישראל שמטרתה היא להכשיר את הקרקע לקליטת עלייה המונית. בויכוחיםבוויכוחים בועידה הדגישו שאין הם רוצים לשנות את תוכנית בזל מיסודה, אך בהסכמת המעצמות הם רואים לא את התחלת הדרך אלא את סופה.
 
בהחלטותיה קבעה הוועידה שפיתוח מלא של עמדות התנועה הציונית בארץ ישראל וכן הכשרה שיטתית של הארץ (עלייה, רכישת קרקעות וכדומה) מהווים בהתאם לסעיף א' של [[תוכנית באזל]] יסוד בתפיסה הציונות המדינית ושצפייה באפס מעשה בשטח זה עלולה להשפיע לרעה על יציבותה ויעילותה של התנועה הציונית ואשר ללא השגת תוצאות ממשיות יהיה המאבק הדיפלומטי לחינם. ב[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] השמיני ([[1907]]) השמיע [[חיים ויצמן]] את התביעה להעביר את מרכז הכובד של פעולת [[ההסתדרות הציונית]] לארץ ישראל.