ריצ'רד פייפס – הבדלי גרסאות

'''ריצ'רד פייפס''' (ב[[אנגלית]]: '''Richard Edgar Pipes''',{{כ}} [[11 ביולי]] [[1923]] - [[17 במאי]] [[2018]]) היה [[היסטוריון]] ו[[סופר]] [[יהודי]] [[אמריקאי]], [[נאו-קונסרבטיבי]]. [[פרופסור]] ל[[היסטוריה]], שלימד ב[[אוניברסיטת הרווארד]] במשך 46 שנים ([[1950]]–[[1996]]). הוא התמחה בלימודים סובייטיים ורוסיים. והיה אנטי קומוניסט מובהק. (ה"פראבדה" הסובייטי כינה אותו פעם "אנטי סובייטי עלוב"). ראשעמד בראש "צוות B" של [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'רלד פורד]] לצורךשנועד הערכתלנתח הערכות ה-[[CIA]] בנוגעביחס לכוונות ה[[נשק גרעיני|גרעיניות]] של ה[[סובייטים]] בשלהי תקופת [[המלחמה הקרה]], ויועץוכיהן כיועץ לענייני מדיניות כלפי הסובייטים לנשיאשל הנשיא [[רונלד רייגן]]. היה אביו של הסופר וההיסטוריון [[דניאל פייפס]]. כתב מעל 25 ספרים ומאות מאמרים בתחומי התמחותו וערך כ-10 ספרים נוספים. ספריו תורגמו ל-12 שפות לפחות.

== קורות חייםחייו ==

פייפס (במקור ה[[פולני]] ''Piepes'') נולד ב[[צ'שין]] (''Cieszyn''), דרום [[פולין]], גבול [[צ'כיה]], ב-[[1923]]. היה בן יחיד להוריו, יהודיםהיהודים בסביבה [[אנטישמי]]ת, [[חילוני]]ם [[מתבולל]]ים, בסביבהבקהילה שברובה הייתה אז דתית, בני [[המעמד הבינוני]], בסביבה ענייה. האב,אביו מארק, שירת בצבא הפולני, שהיהכשהיה חלק מצבא [[אוסטרו-הונגריה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ולאחר מכן הפך ל[[איש עסקים]] מוצלח למדימצליח. פייפס גדל כשהוא דובר שתי שפות כשפות אם, פולנית ו[[גרמנית]].

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] וכיבושה שלוכיבוש פולין על ידיבידי ה[[נאצי]]ם הבין האב שחובה עליושעליו להבריח את משפחתו הקטנה אם ברצונוכדי להצילם. בעזרת ידידים מתקופת שירותו הצבאי הוא השיג תעודות מזויפות מתאימות וב-[[27 באוקטובר]] [[1939]] הם ברחו מפולין ל[[גרמניה]], משםעברו דרך ל[[איטליה]], ספרד, פורטוגל ולבסוף, בדרךובדרך לא דרך חצו כך את [[אירופה]] והגיעו בתום מסע של כמעטכעבור שנהכשנה, בדיוק ביום הולדתו ה-17 של פייפס, ל[[אמריקה]]{{הערה|1=[http://www.gbrussia.org/reviews.php?id=85 מאמר ביקורת על ספר זכרונותיו של פייפס - "Vixi: Memoirs of a Non-Belonger"]}}.

פייפס הצעיר, שלימודיו בפולין נקטעו באכזריות עקב המלחמה, שלח סמוךבסמוך לאחר הגיעו לארצות הברית, גלויות, למספר רב של [[קולג']]ים, ובהןבהן סיפר בגילוי לב, שאיננו יודע עדיין אנגלית טוב מספיקכראוי ושאין לו כסף כלל, אבלאך הוא מעוניין בכל זאת ללמוד והאםושאל אם יסכימו לקבלו ללימודים. למרבה ההפתעה הוא קיבל ארבע תשובות חיוביות, ומביניהןמביניהן בחר את קולג' מסקינגם ב[[אוהיו]], שם למד ובוסיים ב-[[1943]] סיים [[תואר ראשון]] והתגייס לחיל האוויר האמריקאי. הצבא החליט שפייפס מתאים להיות קצין מודיעין, בשלמהיותו העובדה שדיברדובר גרמנית כשפת אם, ושלח אותו ללמוד שפה נוספת, - [[רוסית]], - ב[[אוניברסיטת קורנל]]. ובכךבכך בעצםנקבע קבע אתלמעשה כל כיוון חייו לאחר מכן.בהמשך, לא רק בהיבט המקצועי, אלא גם האישי: -באוניברסיטה באוניברסיטת קורנלזו פגש פייפס את איירין יוג'יניה רות', יהודיה ממוצא פולני כמוהו, אשרשנישאה לו ב-[[1946]], עם שחרורו מהצבא,. נישאה לו.לזוג נולדו להם שני בנים,; הבכור הוא ההיסטוריוןהיסטוריון, סופר ופובליציסט הידועידוע בפני עצמו, [[דניאל פייפס]].

בסתיו 1946 התקבל פייפס, בעודובטרם לפני שחרורשחרורו מהצבא, ללימודי [[דוקטורט]] ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. נושא עבודת המחקר שלו היה "התאוריה הבולשביקית בנוגע ללאומיות". הוא סיים את לימודיו וקיבל תואר כ[[דוקטור]] ל[[היסטוריה]] ב-[[1950]], ולימדונשאר ללמד באוניברסיטת הרווארד, מאז ובמשך 46 שנים,. כמורה ומב-[[1958]] כמונה ל[[פרופסור]] להיסטוריה באוניברסיטה זו. במרוצת השניםבהמשך כיהן פייפס, בין השאר, גם כמנהל המרכז לחקר רוסיה, בהרווארד, שימש כמרצה באוניברסיטאות אחרות, כמו למשלמרצה ב[[אוניברסיטת לנינגרד]], מכוןמרצה במכון סטנפורד למחקר ב[[קליפורניה]], מרצהומרצה אורח קבוע במכון נובל לשלום ב[[נורווגיה]], ועוד.

התפקידתפקידו הפוליטי הראשון שפייפס מילא היה בחצי הראשון שלבתחילת [[שנות השבעים]], כשכיהן כיועצו שלכיועץ הסנטורלסנטור הדמוקרטי, הניציה"ניצי" בענייני חוץ, [[הנרי ג'קסון]]. בתקופה זו היה ממבקריה החריפים ביותר של מדיניות ה[[דטאנט]], - הפתיחות כלפי ברית המועצות של הממשל הרפובליקני בראשותם שלבהובלת [[ריצ'רד ניקסון]] ו[[הנרי קיסינג'ר]]. הוא עבר למחנה הפוליטי הנגדי, כשמונה על ידי מחליפויורשו הרפובליקני של ניקסון, [[ג'רלד פורד]], לראשכראש צוות B שלו.

המינוימינויו של פייפס לראשות צוות B היה מבוססהתבסס בדיוקדווקא על התנגדותו זו, לדטאנט. הצוות בראשותו נועד לבחון את נכונותההדעה שלשהייתה הדעה המקובלתמקובלת במערב באמצע שנות השבעים, לפיה הסובייטים מתנגדים גם הם, כמו- ארצותכארצות הברית, - למלחמה גרעינית, ומוכנים גםאף הם, להתפשר באמת, להתפשר עם המערב. התאוריה המקובלת אז גרסה אז, כי שני הצדדים למלחמהבמלחמה הקרה מבינים, שמלחמה גרעינית תשמיד את שניהם, ([[השמדה הדדית מובטחת]] (,''Mutual Assured Destruction''), או בראשי תיבות שנראובאנגלית מתאימיםשתאמו את מאודהנסיבות: ''MAD''. המסקנה הלא מפתיעה של צוות B, הייתה, שברית המועצות לא נטשה את כוונותיה התוקפניות כלפי המערב, ואם רק תוכל, תשאף לנצחלהכריע ולאו דווקא להגיע לפשרות. לאחר שהחלהשהחל בריתבברית המועצות בתהליך ה[[גלסנוסט]], פורסם ב-[[27 ביוני]] [[1988]] התפרסם ב[[איזבסטיה]] הסובייטי מאמר של ואדים זגלדין, בכיר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, ואדים זגלדין, ממנו הוברר, כי לפחותשלפחות במסקנה עיקרית זו, הצדק היה עם פייפס וצוותועם צוות B שלו{{הערה|1=[http://www.gbrussia.org/reviews.php?id=85 מאמר ביקורת על ספר זיכרונותיו של פייפס, ''Vixi'']}}.

בראשית [[שנות השמונים]] המשיך פייפס בצדלצדד הרפובליקניברפובליקנים, כשמונה לחבר ב[[המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית|מועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית]], מכהןוכיהן בפועל כיועצו של הנשיא הרפובליקני [[רונלד רייגן]] לענייני מדיניות כלפי מזרח אירופה וברית המועצות. בתקופה זו נחשב על ידי רבים כאחד מראשי התומכים בגישה הנוקשה שהפגין רייגן כלפי הקומוניסטים, ושהובילהשהובילה בסופו של דבר להתמוטטות הגוש הסובייטי וניצחונהולניצחונה של ארצות הברית במלחמה הקרה.

ב-[[2011]], כשני עשורים לאחר נפילתו שלנפילת ה[[קומוניזם]], וכשפייפס כבר היהכשהוא בן 88, הואפייפס נתן ראיון ל"[[וול סטריט ג'ורנל]]" ובובו אמרהתייחס על ניצחונולניצחונו האינטלקטואלי עללעומת מרביתשאר החוקרים בתחומו: "הם סברו שהמערכת הסובייטית הייתה פופולרית ושהיא תחזיק מעמד לעד. לכן, לדעתם היינו צריכים להסתדר איכשהו עם הקומוניסטים, כלומר, - להתפשר עימם. [[רונלד רייגן]], אותו הם חשבו לטיפש, היה זה שאמר שברית המועצות עומדת להתמוטט והם צחקו עליו.; והוא (ואני - פייפס) צדקנו."

באותו ראיון הסביר פייפס, שאת ניצחונה של ארצות הברית על הקומוניזם במלחמה הקרה, יש לייחס בראש וראשונה למדיניות "[[תורת הבלימה]]" (''containment''), שהגה [[ג'ורג' קנאן]] עוד ב-[[1946]], ושמנעה את המשך התפשטותה של ברית המועצות; ואיפשרהבהמשך, המדיניות איפשרה לתהליכי הקריסהקריסה הפנימייםפנימיים, הבלתיבלתי נמנעים, בתוך המערכת הסובייטית, - לפעול את פעולתם. עם זאת, לדעתו, היה זה [[רונלד רייגן]], אשר במדיניותושבמדיניותו הנוקשה נתן למשטר הסובייטי את ה"דחיפה" שקיצרה את התהליך בעשרות שנים. הלקח לדעתו הואהיה, שאסור להיכנע לרוע.; פייפס חשב וארצותשארצות הברית נכנעה לו לעיתים קרובות מדי בשעתו, למשל בתקופת ה[[דטאנט]], שהחליפה את תורת הבלימה למשךבמשך כעשור שנים. כדבריו, "התייחסנו אז", לדבריו, "אל הקומוניסטים,לקומוניסטים לא כאל הנוכליםנוכלים והפושעיםופושעים שהם אכן היו, אלא כאל שותפים ראויים לדו-שיח. כשעשינו זאת, זו הייתה שגיאה - וההיסטוריה הראתה זאת".

בשנותיו האחרונות, טעןסבר פייפס כי האתגרשהאתגר העיקרי הניצב בפני ארצות הברית, הוא ה[[אסלאם]] המיליטנטי, - שקשה ללחום בו, דווקא מפני שאיננו מאיים בדרך כלל ישירות על ארצות הברית בדרך כלל. הוא סבר כי זהשזהו איום שונה מהאיום שיצר הקומוניזם בשעתו, משום שמדובר בפנאטים. הקומוניסטים היו מרושעים, אך לא פנאטים. ניתן היה לדבר אליהם בהגיון - וכשניצבת מולם בנוקשות, הם נסוגו. ב[[משבר הטילים בקובה]] למשל, [[פידל קסטרו]] רצה שהרוסים יתקפו בפועל את ארצות הברית והיה מוכן לכך ש[[קובה]] תאבד, ובלבד שה[[סוציאליזם]] ינצח. [[ניקיטה חרושצ'וב]] סירב., כי הקומוניסטים גם מעולם לא היו מתאבדים.; הם רצו לחיות. הסכנה המוסלמית שונה בשנימשני אלה.: היא אמנם לאאינה חזקה ובעלת ארסנל נשק וכוח צבאי כמו הקומוניסטים בשעתם, אבלאך המוסלמים המיליטנטים הם פנאטים ובלתי רציונליים. פייפס טען שעלינושיש לעמוד נגדם, בלי פחד, אף שייתכן מאוד שהמאבק נגדם יימשך עוד עשרות שנים{{הערה|1=[http://online.wsj.com/news/articles/SB10001424053111903596904576516652848445180?mg=reno64-wsj&url=http%3A%2F%2Fonline.wsj.com%2Farticle%2FSB10001424053111903596904576516652848445180.html וול סטריט ג'ורנל, 20 באוגוסט 2011]}}.

פייפס זכה לפרס הראשון שלו, פרס ג'ורג' לואיס בר מטעם [[האגודה ההיסטורית האמריקאית]], ב-[[1955]], בגין ספרו השני - "The Formation of the Soviet Union, Communism and Nationalism, 1917-1923". לאחר מכןאחריו זכה בפרסים ואותות כבוד רבים נוספים רבים. בין השאר, הוא מכהן כיוםכיהן כקונסול כבוד של [[גאורגיה]] לארצותבארצות הברית, ובעלוקיבל תואר של מפקד במסדר הכבוד האזרחי הפולני Cross of Merit. קיבלהוענקו לו תוארי כבוד ודוקטורטיםודוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת אדלפי שב[[ניו יורק]], מסקינגםממסקינגם קולג' בהשם למד לתואר ראשון, אוניברסיטתמאוניברסיטת שלזיה הפולנית, אוניברסיטתמאוניברסיטת שצ'צ'ין, מ[[אוניברסיטת ורשה]], מ[[אוניברסיטת טביליסי]] שבגאורגיה, ועוד. היה חבר [[האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים]], וחבר האקדמיה הפולנית לאמנויות ולמדעים (PAU). ב-[[2007]] קיבל את [[המדליה הלאומית למדעי הרוח]], מטעם [[הקרן הלאומית למדעי הרוח]] האמריקאית, והיווזכה לו גם שורהלשורה ארוכה נוספת של תוארי כבוד ופרסים, אחריםשהוענקו שקיבללו בגיןעל כתיבתו ועבודתו, מכל רחבי העולם.

פייפס נפטר ב-17 במאי 2018.