פלגיאניזם – הבדלי גרסאות

מייסד הזרם זה היה [[פלאגיוס]], [[נזיר]] שהגיע מ[[רומא העתיקה|רומא]] ל[[ארץ ישראל]] ב-[[409]]. הוא יצא נגד תפיסתו של [[אוגוסטינוס]]. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם ב[[החטא הקדמון|חטא הקדמון]] של [[אדם]] הראשון, חטא תאוותו עם [[חוה]]. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי [[ישו|בן האלוהים]] ואמו שילדתהו ללא חטא. פלאגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל וה[[סקרמנט|סקרמנטים]] מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, בדומה ל[[יחזקאל]] ה[[נביא]], כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי שמטילים על ה[[אל]] את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

 

 

עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי [[צוזימוס]], זוכה פלאגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר [[הונוריוס]] נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר ב[[ועידת אפסוס|וועידת אפסוס]], בשנת [[431]], הוקעה ההשקפה הפלאגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה [[מינות (נצרות)|מינות]].