אהרן דוד גורדון – הבדלי גרסאות

{{ש}}

א"ד גורדון הושפע מאוד מחכמת היהדות: מן ה[[מדרש]], ה[[הלכה]] וה[[אגדה (יהדות)|אגדה]], ובפרט מרעיונות ה[[תנועת החסידות|חסידות]] וה[[קבלה]]. לצד השפעות אלה, מתכתבת הגותו עם רעיונות משל הסופר וההוגה הרוסי [[לב טולסטוי]], כגון [[לב טולסטוי#אמונותיו של טולסטוי|תורת העבודה והפשטות]], וכן עם רעיונות רבים מהגותו של [[פרידריך ניטשה]]. עם זאת יודגש כי גורדון חלק על טולסטוי, וביקר אותו בחריפות כהתגלמות הלך-הרוח הנוצרי, המוטעה והמטעה לדעתו.{{הערה|ביקורת זו מנוסחת למשל במאמרו [http://benyehuda.org/gordon_ad/natzrut.html "לבירור ההבדל בין היהדות והנצרות"].}} באשר לניטשה - לצד הערכתו הרבה כלפיו וכלפי שיטת עבודתו, סבר א"ד גורדון כי רבות ממסקנותיו של ניטשה שגויות, ומוטות על ידי תכונות אופיו. לדעתו של גורדון, המופת הוא בדמותו ובפועלו של ניטשה האדם, ולא במסקנות הנובעות מהגותו - וראש וראשונה בהן [[פרידריך ניטשה#על־אדם|רעיון ה"על-אדם"]], מבטא [[פרידריך ניטשה#מוסר עבדים-אדונים|מוסר האדונים]]:

 

גורדון נחשף לספרות העברית ול[[ציונות]] בגיל מתקדם. לשיטתו, "הפרזיטיות הגלותית" והנתק מהעבודה היצרנית הם הנגע העיקרי ושורש כל הרע שבחיי ה[[יהודים|עם היהודי]]. לשיטת גורדון, הניתוק מהעבודה גורם להפרעה נפשית והוא חלק מהחורבן שהגלות כפתה על היהודים. הוא טוען כי שיקום החורבן מחייב לחדש [https://www.zion-i.org/podcast/episode/471e1964/1 "עבודה לשם חיים"] - מונח חשוב בהגותו:

 

 

לאור זאת, הוא ביקש לחבר את בני העם לעבודת כפיים ולעבודת אדמה, כחלק מרכזי בתיקון הווייתו.

הלך רוחו נע בין [[ייאוש]] ל[[תקווה]], והוא התאמץ מאוד לשמוח ולשמח אחרים ולא לטבוע בים הייאוש. הוא ציפה כי יווצר בארץ דור של אנשים אידיאליסטים, מוסריים, יצרניים, בעלי מידות נעלות שליבותיהם כנים ופתוחים איש לרעהו ואיש לאחיו; אך בסוף ימיו, אף שהיה אדם חברותי, העדיף להסתגר בתוך עצמו ולהתבודד עם הטבע, מאוכזב מטבעו האנושי של האדם ומנטייתו לתככנות, לאינטרסנטיות ולקטנוניות, כפי שבא לידי ביטוי במכתבו אל [[רחל המשוררת]].

 

הצמחונות, אם להתייחס אליה ברצינות הדרושה, הרי היא אחד הצדדים העיקריים הראשונים בהגשמתו של יחס חדש אל החיים והעולם בפועל ובמעשה, אותו יחס חדש, שאנחנו מבקשים בעבודתנו, בהתקרבותנו אל הטבע ובכל מה שאנחנו עושים לחידוש החיים. העיקר הוא, אפוא, היחס הרציני, החיוני אל הצמחונות, לפחות מצד הצמחונים. [...] היחס אל בעלי החיים, הוא אבן הבוחן היותר נאמנה, הגלויה והברורה של כל יחסנו אל החיים והעולם כמו שהם, בלי כחל ובלי פרכוס. היחס אל בעלי החיים, שאינו משוחד, שאין עמו שום חשבון של תשלום גמול, שום מניעים של תועלת, של כבוד וכדומה, גלויים או נסתרים, מראה לנו באספקלריה מאירה מאין כמוה, בבהירות כמעט מוחשית, מה הם כל הצדק, האמת וכל יתר המידות העליונות, שאנחנו כל כך אוהבים לראות את עצמנו, כאילו אנחנו נותנים את נפשנו עליהם. צדק, אמת, וכו', וכו' - וטביחת בעלי-חיים ואכילתם!

 

==כתביו==