שכירות – הבדלי גרסאות

באנגליה, מאז מלחמת העולם הראשונה ועד שנות השמונים סקטור השכירות הפרטי קטן. בתקופה זו שכירות איבדה את מקומה כצורת המגורים המקובלת. החל משנת 1988 ועד 2008 שוק השכירות גדל ב-75%. הגידול בשוק השכירות קשור לחקיקת חוק הדיור 1988. החוק העביר את הדיור הציבורי בבריטניה מאחריות מועצות הדיור לאחריות של ארגונים ללא מטרת רווח שטיפלו [[דיור ציבורי|בדיור הציבורי]]. החוק הוביל לרגולציה בשכר הדירה, בהדרגה פגע במעמדם של הדיירים הקבועים והרחיב את שוק השכירות הפרטי.<ref>{{צ-מאמר|שם=Contrasting Varieties of Private Renting: England and Germany|קישור=https://doi.org/10.1080/14616718.2010.526401|כתב עת=International Journal of Housing Policy|שנת הוצאה=2010-12-09|עמ=379–398|כרך=10|doi=10.1080/14616718.2010.526401|מחבר=Peter A. Kemp, Stefan Kofner}}</ref>

 

 

בהיסטוריה של ארצות הברית בעלות על קרקעות יש תפקיד מרכזי בתפיסת האזרחות המוקדמת. האליטה הפוליטית במושבות באמריקה שמרה על זכויותייה הפוליטית באמצעות הדרת קבוצות רבות שלא היה להן רכוש. בשעה שרכוש הפסיק להיות תנאי להשתתפות אזרחית, המדינה הפדרלית והמדינות בארצות הברית עודדו את צמיחת מעמד ביניים וחיזקו קבוצות מסוימות (למשל, חיילים משוחררים) באמצעות רפורמות במקרקעין ובמיסוי. שוכרים על פי תפיסה זו הם עניים ו"פחות" אזרחים. תפיסה זו בא לידי ביטוי בשוק [[מקרקעין|הנדל"ן]] במבנה מערכת המס.<ref>{{צ-מאמר|שם=The grapes of rent: A history of renting in a country of owners|קישור=http://dx.doi.org/10.1080/10511482.1999.9521325|כתב עת=Housing Policy Debate|שנת הוצאה=1999-01|עמ=9–30|כרך=10|doi=10.1080/10511482.1999.9521325|מחבר=Donald A. Krueckeberg}}</ref>