טיפול בהלם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעתים;
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ייתכן; $1וועד;
שורה 17:
* טיפול בהלם קדחת [[מלריה]] כרוך בהחדרת תרכיב [[פרוטוזואה]] של מלריה לדם המטופל כדי לגרום לקדחת חום וחוסר הכרה, אשר אחריהן לעתים מתרחשים אף פרכוסים. שיטת טיפול זו תוארה על ידי הרופא האוסטרי [[יוליוס ואגנר-יאורג]] (1857-1940) בעשור הראשון למאה ובשנת 1927 הוענק לו על כך [[רשימת מקבלי פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה|פרס נובל לרפואה]]. תקופת מה נעשה שימוש בטיפול זה בחולים במחלת נפש הסובלים משיתוק כללי בשלב מתקדם של מחלת ה[[עגבת]]. היום אין עוד שימוש בטיפול זה.
* טיפול בהלם [[אינסולין]] כרוך בהזרקת כמות גדולה של אינסולין לחולה, דבר הגורם לפרכוסים ול[[תרדמת]] כתוצאה מ[[היפוגליקמיה]] במוח. הטיפול התגלה על ידי הרופא והחוקר הפולני מנפרד סקל (1900-1957) בשנת 1933. הליך זה היה בשימוש עד לשנות החמישים כטיפול בדכאון ובפסיכוזה. אולם, תרדמת אינסולין עלולה להיות בלתי הפיכה ובשנת 1939 דווח על 1.3% של מקרי תמותה בעקבות תרדמת בלתי הפיכה לאחר שימוש באינסולין. <ref>Board of Control for England & Wales (1939) The Twenty-fifth Annual Report of the Board of Control 1938 (London: HMSO)</ref> היום נעשה שימוש בדרך טיפול זו במקרים נדירים בלבד.
* טיפול הלם ב[[מטרזול]], סם הגורם לפרכוסים במהירות רבה. הטיפול התגלה על ידי הרופא והחוקר ההונגרי לדיסלס י. מדונה (1896-1964) בשנת 1934. זמן קצר אחר כך הועדףהוועדף טיפול בנזעי חשמל על פני טיפול זה כיוון שסם זה עורר תופעות לוואי רבות וקשיים בבקרת החולה. עוצמת הפרכוסים שנגרמו הייתה לעתים כה רבה עד שנגרמו לחולים שברים ב[[חוליה (אנטומיה)|חוליות עמוד השדרה]], במיוחד אצל אלה אשר סבלו כבר ממחסור ב[[ויטמין D]] בגלל תזונה לקויה בבתי חולים פסיכיאטריים.<ref> McCrae, N. (2006) ‘A violent thunderstorm’: Cardiazol treatment in British mental hospitals. History of Psychiatry 17: 67–90.</ref>* טיפול בהלם פרמקולוגי הוא מונח כללי המתייחס לטיפול בהלם הנגרם על ידי הזרקת חומר כימי כלשהו (כגון אינסולין או מטרזול) לגוף המטופל. בשנות השלושים ביצעו פסיכיאטרים ניסויים בהזרקת חומרים נוספים לגוף מטופליהם, כגון קמפור, במטרה לגרום להלם.
* [[טיפול בנזעי חשמל]] הוא טיפול הגורם לפרכוסים בחולה על ידי העברת [[זרם חשמלי]] דרך [[מוח|מוחו]]. הטיפול התגלה על ידי החוקר האיטלקי אוגו סרלטי (1877-1963) ולוציו ביני (1908-1964). הליך טיפולי זה עדיין נמצא בשימוש מוגבל למקרים קשים של דכאון והפרעה דו-קוטבית, או הפרעות [[חרדה]]. במקרים כגון אלה, הטיפול נחשב לטיפול בטוח ויעיל כאשר הוא מבוצע תחת הנחיות קליניות קפדניות הכוללות ניטור החולה ב[[אלקטרואנצפלוגרם]], מתן תרופות להפחתת פעולת ה[[שריר|שרירים]] ו[[הרדמה]] כללית או טשטוש.
 
==מנגנון הפעולה==
מנגנון הפעולה דרכו טיפול בהלם עשוי להותיר השפעה ארוכת טווח על המטופל איננו ידוע. יתכןייתכן ובנפש האדם קיים [[מנגנוני הגנה|מנגנון הגנה]] לאחר כניסה למצב של הלם. מנגד טיפול בהלם עשוי לעורר [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]]. יתכןייתכן גם שטיפול בהלם גורם לשינוי או הפרעה, בדפוסי רשתות עצביות או דפוסי קוגניטיביים-התנהגותיים.
 
כאשר טיפולים בהלם היו בשיא תפוצתם ברפואה, לא עמדו לרשות מדע הרפואה כלים יעילים ללימוד השפעת טיפולים אלה. יחד עם זאת, קיימים מחקרים פעילים באשר למנגנון הפעולה של טיפול בנזעי חשמל. השערות רבות הועלו באשר לטיפול זה, אולם עד היום ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול בנזעי חשמל עדיין לא נחקרה דיה. אחת מתופעות הלוואי של טיפול זה היא אבדן [[זכרון]].