המחוז היהודי האוטונומי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 58:
נעשו פעולות [[תעמולה]] ניכרות כדי לעודד הגירה לאזור. הוכנו פוסטרים, מסמכים הוצנחו באזורים בהם גרו יהודים, נכתבו ספרים ביידיש על ה[[אוטופיה]] הסוציאליסטית. הממשלה אף הפיקה סרט ב[[יידיש]] בשם "מחפשי האושר" על משפחה שעזבה את [[ארצות הברית]] בשל [[השפל הגדול|השפל הכלכלי]] והגיעה לאזור. התעמולה הייתה כה יעילה עד כי כמה אלפי יהודים שאינם סובייטים היגרו לאזור, בכללם גם כמה מאות מ[[ארץ ישראל]].
ה[[אקלים]] הבעייתי הקשה על ההתיישבות באזור. על המתיישבים היה להקים יישוב מאפס. למרות זאת הם הצליחו בכך. כאשר האוכלוסייה היהודית במקום גדלה, החלה להתפתח בו תרבות יהודית. יצא עיתון ביידיש בשם ''[[ביראבידזשאנער שטערן|בּיראָבּידזשאנער שטערנ]]'' (כוכב בירוביג'ן). במטרה לפתח תרבות לאזור היו מגיעים סופרים יהודים כמו [[שמואל ניסן גודינר]] ממרכז המדינה. חלק מהיישובים נקראו בשמות עבריים: יצירה, עבודה, משמר ותל חי. רחובות העיר נקראו על שם [[סופר]]ים יידים כמו [[שלום עליכם]] ו[[יצחק לייבוש פרץ|י.ל. פרץ]]. הכתיב היידי שונה, בתחילה תוך ביטול האותיות הסופיות (למשל: ביראבידזשא'''נ''') ובהמשך נעשה מאמץ לכתוב יידיש באותיות קיריליות ולא עבריות.
התוכנית קיבלה מהלומה כאשר [[סטלין]] החל ברדיפת היהודים באמצע שנות השלושים. מנהיגים יהודים נעצרו והוצאו להורג, בתי ספר ביידיש נסגרו, ארגונים יהודים שטיפלו באוכלוסייה, כמו [[אוזט]]-געזערד (ОЗЕТ - חברה לסידור חקלאי של יהודים עמלים בברית המועצות) וקומזט (הרשות להסבת יהודים עמלנים לחקלאות). [[מלחמת העולם השנייה]] הפסיקה את הניסיונות להעביר את היהודים למזרח.
| |||