הקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות

בתקופה שקדמה לקרבל'קרב הבליטה' הניחו כל הערכות המודיעין של בעלות הברית המערביות, בכל הדרגים, כי אין לגרמנים אפשרות לערוך מתקפת נגד רחבת היקף עקב מחסור בכוחות עתודה זמינים. למרות זאת, הצליחו הגרמנים לארגן ולצייד בסתר עשרות דיוויזיות עתודה לקראת מתקפת הארדנים, באמצעותעל ידי הקמת דיוויזיות חדשות ותגבור עוצבות שהותשו בקרבות קודמים. [[קבוצת ארמיות B]] בפיקודו של גנרל פלדמרשל [[ולטר מודל]] תוגברה עד שכללה כ־300 אלף חיילים ערב המתקפה,; מתוכם, כ־200 אלף חיילים, במסגרת 17 דיוויזיות –(5 חמשדיוויזיות פאנצר ושתים־עשרה דיוויזיות חי"ר –) נועדו להשתתף בשלב הראשון של המתקפה בארדנים, ותשע דיוויזיות נוספות נשמרו בעתודהכעתודה{{ביאור|מצוקת המחסור החמור בכוח אדם שניצבה עתה בפני גרמניה בשנה הרביעית למלחמה, הובילה לשינויים במבנה העוצבות הלוחמות שלה. מאז פרוץ המלחמה ועד שלהי 1943 עמד גודלה הממוצע של דיוויזיית חי"ר גרמנית על 17,000 איש, לעומת 14,000 בדיוויזיה אמריקאית. בינואר 1944 הציעו המתכננים ב־OKH פתרון עדיף של דיוויזיות בגודל 12,769 איש. הקיצוצים היו בעיקר באנשי אספקה ושירותים, ובדיוויזייתכך שבדיוויזיית החי"ר "דגם 1944", (כפי שנקראה) החדשה, היה יחס גבוה יותר בין לוחמים לחיילים לא קרביים.}}.

הוורמאכט של סוףבסוף 1944 לא היה אותו צבא מקצועי ויעיל של שנות המלחמה הראשונות. האבדות העצומות שספג הצבא הגרמני במהלך הלחימה בחזית המזרחית, ואובדן נגדים וקצינים מנוסים רבים, גרמו לירידה ממשית באיכות כוח האדם ביחידות קו החזית, כולל יחידותביחידות העילית, והפיקוד הגרמני נאלץ לגייס לשורותיו נערים בניהחל 16מגיל ומעלה16, וגבריםוכן בגילאיםגברים בני 45–60, כדי להשליםלמלא את אבידותיושורותיו. עוצבות השריון וה[[אס אס]] זכו להזרמתלעדיפות בהזרמת כוח אדם איכותי ולהקצאתובהקצאת משאבים רבים יותר מהיחידותמיחידות האחרותאחרות, והמוראל שלהן היה עדיין גבוה. אולם; איכותאך כוח האדם ביחידות החי"ר הגרמניותשל הייתההוורמאכט ירודההיה באיכות נחותה יחסית, רמת המוטיבציה שלהםשלהן הייתה פחותהירודה מבעבר, והן הורכבו לעיתים מחיילים חסריללא ניסיון קרבי, שהשתייכו במקור ליחידות עורפיות של [[לופטוואפה במלחמת העולם השנייה|חיל האוויר]] או של [[קריגסמרינה|חיל הים הנאצי]], ועברווהוסבו הסבהלחי"ר. רוב דיוויזיות החי"ר שהשתתפו במתקפת הארדנים היו דיוויזיות [[פולקסגרנדיר]], שכללו אחוז גבוה של חיילים חסרי כל ניסיון, אשר אורגנושנקבצו סביב גרעין של חיילים מנוסים, ורמת האימון שלהם הייתה נמוכה ביותר.

המתקפה נתמכה על ידי 1,600–1,900 קני [[ארטילריה]] ו[[משגר רקטות|משגרי רקטות]] מסוג [[נבלוורפר]]. הארטילריה הורכבה מתותחים בכל הקטרים העיקרייםהנפוצים, החל מ[[תותח שדה|תותחי שדה]] בקוטר 75 מ"מ ועד תותחים כבדים בקוטר 210 מ"מ. אולםואולם, לאחר המתקפה הראשונית התקשתה הארטילריה הגרמנית לסייע להתקדמות הכוחות התוקפים. מחסור ב[[תותח מתנייע|תותחים מתנייעים]], והעובדה שרוב התותחים נגררו עדיין באמצעות [[סוס]]ים, - בין היתר כדי לחסוך בדלק - יחד עם תנאי הקרקע הקשים בארדנים, מיעוט הדרכים באיזור ההררי ופקקי התנועה שנוצרו, הקשו על הארטילריה לעמוד בקצב ההתקדמות של כוחות החלוץ הגרמניים בארדנים{{הערה|Cole, עמ' 657}}. גם מלאי התחמושת הארטילרית היה מוגבל בהשוואה לצבאות בעלות הברית, והספקתואספקת תחמושת התקשתה להגיע לחזית בגללבשל תקיפותהתקיפות אוויריותהאוויריות של בעלות הברית.

לקראת המתקפה הורה היטלר על תגבור ניכר של יחידות ה[[לופטוואפה במלחמת העולם השנייה|לופטוואפה]] בחזית המערבית. חלק מהמטוסים הועברו לשם ממשימות הגנהההגנה על שמי הרייך מפני מפציצי בעלות הברית. כתוצאהעקב מכךכך, גדל מספר [[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] החד־מנועיםהחד־מנועיים בחזית המערבית מ־300 באוקטובר ל־1,770 ערב המתקפה, אך מספר [[מטוס תקיפה|מטוסי התקיפה]] עמד על 155 בלבד. מרבית טייסי הלופטוואפה בשלב זה של המלחמה היו חסרי ניסיון קרבי ורמת האימון שלהם הייתה נמוכה בהשוואהיחסית ליריביהם. עם תחילת המבצע תוכננה מתקפה אווירית מסיבית על שדות התעופה הקדמיים של בנות הברית, אך בפועל מזג האוויר הקשה הגביל את פעילות הלופטוואפה בשבוע הראשון למבצע.

לצורך ביצוע המתקפה המתוכננת בארדנים ריכז הפיקוד הגרמני מספר גדול של כלי רכב משוריינים בחזית המערבית, על אף הקשיים בייצור, שנגרמו כתוצאהבשל ממחסורמחסור במשאבים ומהפצצות בעלות הברית על המפעלים הנאציםהנאציים. העדיפות שניתנה לחזית המערבית באה על חשבון החלשת הכוחות הגרמניים בחזית המזרחית, מכיוון שרק אחוז קטן מהכלים החדשים שיוצרו הופנו לשם{{ביאור|בדצמבר [[1944]] היו בסך הכל כ־1,500 כלי רכב משוריינים כשירים מבצעית בכל החזית המזרחית.}}. מתוך 2,567 כלי רכב משוריינים – [[טנק]]ים, [[תותח סער|תותחי סער]] ו[[משחית טנקים|משחיתי טנקים]] – שהיו בכל החזית המערבית באמצע דצמבר, 2,168 הוקצו ל[[קבוצת ארמיות B]]. לפחות כשליששליש מהם הוקצו לארמייה ה־15, שלא לקחה חלק במערכה בארדנים{{הערה|Cole, עמ' 71}}. בסך הכל השתתפו במערכה בארדנים כ־1,400 טנקים, משחיתי טנקים ותותחי סער, מתוכם כ־700 הופעלו בשלב הפתיחה של המתקפה הגרמנית. הטנק העיקרי בעוצבות השריון הגרמניות בדצמבר 1944 היה עדיין ה[[פאנצר סימן 4]], אולם במתקפת הארדנים הופעל מספר גדול יותר של טנקי [[פאנצר סימן 5|פנתר]]. כן השתתפו במתקפה מספר רב של תותחי סער מדגם [[שטוג סימן 3]] ומשחיתי טנקים מדגמים שונים ([[יאגדפנצר 4]], [[יאגדפנתר]] ו[[יאגדפנצר 38(t) הצר]]), שמספרם השתווה כמעט למספר הטנקים. במתקפה השתתפו גם כמה עשרות טנקי [[טיגר]] ו[[טיגר II|קינג טיגרקניגסטיגר]] כבדים, שהוקצו לשימוש דיוויזיות הפאנצר אס אס בלבד במסגרת [[גדודי פאנצר כבדים]]. כלי השריון הגרמנים נהנו מעדיפות משמעותית על מקביליהם בצבאות בעלות הברית, אך לרשות קבוצת ארמיות B עמדו רק 6 פלוגות תחזוקה לטנקים, שחסרו [[חלקי חילוף]] ו[[רכב חילוץ|רכבי חילוץ]], והתוצאה הייתה קצב שחיקה מהיר ופגיעה ביכולת יחידות השריון לתפקד לאורך זמן. לפחות מחצית מאבדות השריון הגרמני בקרב הארדנים נגרמו עקב תקלות מכניות, ומחסורובעיקר - מחמת מחסור בדלק, מה שאילץ במקרים רבים את הצוותים לנטוש את הכלים שלהם{{הערה|Cole, עמ' 664}}.

אחת הבעיות הגדולות ביותר שניצבו בפני הגרמנים הייתה מחסור ב[[דלק]].; למרות הירידה בתפוקה שלבתפוקת דלק נוזלי ב־[[1944]], ערב המתקפה, הצליחו הגרמנים לרכז כ-4.6 מיליון גלון של דלק ׁׁ(15 מיליון ליטר), אך כמחציתמחצית מכמות זו לא הגיעה לכוחות בקו החזית ונתקעה בנהר הריין. תנאי השטח הקשים בארדנים הגדילו את צריכת הדלק של כלי הרכב המשוריינים, במיוחד של הטנקים הכבדים מדגם פנתר וקינג טיגרוקניגסטיגר, שצריכת הדלק שלהם הייתה 350 ו־500 ליטר בהתאמה ל־100 קילומטר, עד פי שניים מצריכת הדלק של הטנקבטנק הבינוניבינוני מדגם פאנצר 4. בסופו של דבר, כל טנק גרמני נכנס לקרב הארדנים כשהוא מצויד בממוצע ב־675 ליטרים דלק, המספיקים לכל היותר לתנועה של מאתיים קילומטרים – יומיים /שלושה של לחימה במקרה הטוב. לכן שאפו הגרמנים קיוו להשתלט על מאגרי דלק של בעלות הברית בימים הראשונים למתקפה, כדי לפתור את בעיית המחסור בדלק{{הערה|Zaloga, עמ' 12}}.

| תוכן = {{עץ מבנה הכוחות הגרמנים למתקפהלמתקפת בארדניםהארדנים}}

*[[ארמיית הפאנצר השישית]] בפיקודו של [[יוזף דיטריך]] הוקמה בסוף אוקטובר [[1944]]. היא כללה את [[קורפוס הפאנצר אס אס ה-1|קורפוס הפאנצר אס אס ה־1]], [[קורפוס הפאנצר אס אס ה-2|קורפוס הפאנצר אס אס ה־2]], ו[[הקורפוס ה-67 (ורמאכט)|הקורפוס ה־67]]. הייתה זו הארמייה החזקה והמנוסה ביותר משלוש הארמיות שהשתתפו בקרב. הכוח המוביל שלה היה קורפוס הפאנצר האסאס אס ה־1, שכלל שתי דיוויזיות עילית מנוסות – [[דיוויזיית האס אס לייבשטנדרטה]] ו[[דיוויזיית פאנצר אס אס היטלריוגנד]] – ושלוש דיוויזיות חי"ר באיכות ירודהנחותה. דיוויזיית לייבשטנדרטה אורגנה מחדש כחודשיים לפני המתקפה, וקלטה 3,500 חיילים חדשים, כך שכוחה עמד על 17,988 חיילים{{הערה|Rickard, עמ' 35}}. היא כללה 117 טנקים, כולל 45 טנקי [[טיגר II]] חדישים ו־22 משחיתי טנקים. לדיוויזיית היטלריוגנד שספגה אבדות כבדות במהלך הלחימה בנורמנדי נוספו 2,000 חיילים מחליפים מיחידות הלופטוואפה, אך הם לאשלא היו מאומנים דיים. הדיוויזיה כללה בסך הכל 37 טנקי [[פאנצר סימן 4]], 41 טנקי פנתר, ו־22 משחיתי טנקים [[יאגדפנצר 4]], וסבלה מחסור חמור בנושאי גייסות משוריינים לחרמ"ש שלה: רק 118 היו זמינים במקום תקן רשמי של 522. קורפוס הפאנצר אס אס ה־2השני כלל את [[דיוויזיית אס אס דאס רייך]] וואת [[דיוויזיית פאנצר אס אס התשיעית]], והקורפוס ה־67 כלל שלוש דיוויזיות פולקסגרנדיר (חי"ר).

*[[ארמיית הפאנצר החמישית]] בפיקוד [[האסו פון מנטויפל]] כללה ארבעה קורפוסים: [[קורפוס הפאנצר ה-58|קורפוס הפאנצר ה־58]], [[קורפוס הפאנצר ה-47|קורפוס הפאנצר ה־47]], [[הקורפוס ה-66 (ורמאכט)|הקורפוס ה־66]] ו[[קורפוס הפאנצר ה-39|קורפוס הפאנצר ה־39]]. קורפוס הפאנצר ה־47 היה החזק ביותר בארמייה של מנטויפל, וכלל שתי דיוויזיות פאנצר מנוסות, [[דיוויזיית פאנצר להר]] ו[[דיוויזיית הפאנצר ה-2|דיוויזיית הפאנצר ה־2]]. דיוויזיית פאנצר להר הייתה יחידת עילית, אולם היא סבלה מאבדות קשות במהלך [[מבצע קוברה]] ובמערכה ב[[לורן]]. ערב המתקפה בארדנים, היא הייתה מתחת לתקן באנשיםבכח אדם, בתותחים כבדים ובנגמ"שים, וכללה רק 63 טנקים ו־15 משחיתי טנקים. לאחר פתיחת המתקפה בארדנים היא תוגברה בגדוד משחיתי טנקים כבדים מדגם [[יאגדפנתר]]{{הערה|Rickard, עמ' 36}}. דיוויזיית הפאנצר השנייה נבנתה מחדש בסתיו 1944 לאחר שהושמדה ב[[קרב פאלז|כיס פאלז]]. ערב המתקפה עמד כוחה על 80 אחוז מהתקן הרשמי, והיא כללה 12,680 חיילים, 27 פאנצר 4, 49 פנתר, ו־45 תותחי סער [[שטוג סימן 3]], אולם יחידות התחזוקה שלה היו במצב גרוע. קורפוס הפאנצר ה־58 הורכב מ[[דיוויזיית הפאנצר ה-116|דיוויזיית הפאנצר ה־116]] ו[[דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-560 (ורמאכט)|דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה־560]]. דיוויזיית הפאנצר ה־116 הייתה קרובה לתקן הרשמי, וכללה 15,500 אנשיםחיילים, ומספר רב של קני ארטילריה, אך רק 60 אחוז מכלימתקן כלי הרכב. דיוויזיית פולקסגרנדיר 560 הוקמה באוגוסט 1944 מחיילים ששירתו ביחידות עורפיות של הלופטוואפה ב[[נורווגיה]] וב[[דנמרק]]. היא הייתה בתקן כמעט מלא, אך חייליה חסרו כל ניסיון קרבי. הקורפוס ה־66 כלל שתי דיוויזיות פולקסגרנדיר, ואילו קורפוס הפאנצר ה־39 היה קורפוס פאנצר רק בשמו, וכלל דיוויזיית פולקסגרנדיר אחת בלבד.

*[[הארמייה השביעית (ורמאכט)|הארמייה השביעית]] בפיקוד [[אריך ברנדנברגר]] הורכבה מ[[הקורפוס ה-80 (ורמאכט)|הקורפוס ה־80]] ו[[הקורפוס ה-85 (ורמאכט)|הקורפוס ה־85]], אך כללה רק דיוויזיות חי"ר מוחלשות, עם מעט מאוד כלי רכב משוריינים לסיוע, למרות מחאותיו של ברנדברגר. הקורפוס ה־80 כלל את הדיוויזיה המוצנחת החמישית, שאףשלמרות שהייתההיותה הגדולה ביותר בארמייה, הייתה בלתי מנוסה, ו[[דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-352 (ורמאכט)|דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה־352]] שלחמה בנורמנדי. הקורפוס ה־85 כלל בתוכו את הדיוויזיות ה־212 ו[[דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-276 (ורמאכט)|ה־276]], שתיהן הוכושהוכו קשות שתיהן בחודשים הקודמים ונבנו עתה מחדש. בנוסף לכך, לרשות ברנדברגר עמד [[הקורפוס ה-53 (ורמאכט)|הקורפוס ה־53]] ככוח עתודה.

בנוסף לדיוויזיות אלו, שלקחו חלקששותפו בשלבים הראשונים של המתקפה הגרמנית, עמדו לרשות קבוצת ארמיות B עוד מספר יחידות בעתודהעתודה, שחלקן נשלחו לתגבר את הכוחות הגרמניים בארדנים במהלך "הקרב על הבליטה" : דיוויזיות הפולקסגרנדיר 9, 79, 167, [[דיוויזיית הפאנצרגרנדיר השלישית (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה־3]]; [[דיוויזיית הפאנצר ה-9|דיוויזיית הפאנצר ה־9]]; בריגדת "פיהרר בגלייט", בריגדת "פיהרר גרנדיר"; [[דיוויזיית אס אס הררית השישית]], [[דיוויזיית הפאנצר ה-10|דיוויזיית הפאנצר ה־10]], ווכן [[דיוויזיית הפאנצר ה-11|דיוויזיית הפאנצר ה־11]]. שלוש הדיוויזיות האחרונות לא השתתפו בסופו של דבר במערכה בארדנים. במהלך המערכה הועברו גם דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה־15 ודיוויזיית הפולקסגרנדיר ה־340 מהארמייה ה־15 (שלא השתתפה במערכה) לתגבור הארמייה השביעית של ברנדברגר. לדיוויזיית ה[[פאנצרגרנדיר]] השלישית היו 66 משחיתי טנקים (41 מתוכם תותחי סער מדגם שטוג). בריגדת "פיהרר בגלייט" כללה 23 טנקי פאנצר 4 ו־48 תותחי סער, ואילו בריגדת "פיהרר גרנדיר" כללה 11 פאנצר 4, 37 פנתרים, ו־34 תותחי סער{{הערה|Rickard, עמ' 38}}.