הקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות

הוורמאכט בסוף 1944 לא היה אותו צבא מקצועי ויעיל של שנות המלחמה הראשונות. האבדות העצומות שספג הצבא הגרמני במהלך הלחימה בחזית המזרחית, ואובדן נגדים וקצינים מנוסים רבים, גרמו לירידה ממשית באיכות כוח האדם ביחידות קו החזית, כולל ביחידות העילית, והפיקוד הגרמני נאלץ לגייס לשורותיו נערים החל מגיל 16, וכן גברים בני 45–60, כדי למלא את שורותיו. עוצבות השריון וה[[אס אס]] זכו לעדיפות בהזרמת כוח אדם איכותי ובהקצאת משאבים רבים יותר מיחידות אחרות, והמוראל שלהן היה עדיין גבוה; אך כוח האדם ביחידות החי"ר של הוורמאכט היה באיכות נחותה יחסית, רמת המוטיבציה שלהן הייתה ירודה מבעבר, והן הורכבו לעיתים מחיילים ללא ניסיון קרבי, שהשתייכו במקור ליחידות עורפיות של [[לופטוואפה במלחמת העולם השנייה|חיל האוויר]] או של [[קריגסמרינה|חיל הים הנאצי]], והוסבו לחי"ר. רוב דיוויזיות החי"ר שהשתתפו במתקפת הארדנים היו דיוויזיות [[פולקסגרנדיר]], שכללו אחוז גבוה של חיילים חסרי כל ניסיון שנקבצו סביב גרעין של חיילים מנוסים, ורמת האימון שלהם הייתה נמוכה ביותר.

 

 

לקראת המתקפה הורה היטלר על תגבור ניכר של יחידות ה[[לופטוואפה במלחמת העולם השנייה|לופטוואפה]] בחזית המערבית. חלק מהמטוסים הועברו לשם ממשימות ההגנה על שמי הרייך מפני מפציצי בעלות הברית. עקב כך, גדל מספר [[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] החד־מנועיים בחזית המערבית מ־300 באוקטובר ל־1,770 ערב המתקפה, אך מספר [[מטוס תקיפה|מטוסי התקיפה]] עמד על 155 בלבד. מרבית טייסי הלופטוואפה בשלב זה של המלחמה היו חסרי ניסיון קרבי ורמת האימון שלהם הייתה נמוכה יחסית ליריביהם. עם תחילת המבצע תוכננה מתקפה אווירית מסיבית על שדות התעופה הקדמיים של בנות הברית, אך בפועל מזג האוויר הקשה הגביל את פעילות הלופטוואפה בשבוע הראשון למבצע.