סקוטלנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פוליטיקה: עריכה, הגהה
שורה 55:
סקוטלנד מהווה חלק מארבע [[אומות הבית]] של [[הממלכה המאוחדת]], לצד [[אנגליה]], [[ויילס]] ו[[צפון אירלנד]]. לפיכך, כפופה סקוטלנד בראש ובראשונה ל[[פוליטיקה של הממלכה המאוחדת|הסדרים הפוליטיים ולמוסדות השלטון]] של הממלכה כולה. בראש המדינה עומד [[בית המלוכה הבריטי]], שבראשו עומדת כיום המלכה [[אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת|אליזבת השנייה]]. לבית המלוכה תפקיד ייצוגי בעיקרו, ולמעשה הכוח המרכזי מצוי ב[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי]], המהווה את השדרה המרכזית של המשטר הבריטי. מהפרלמנט נובעת [[ממשלת בריטניה]] המהווה את הכוח ביצועי של הממלכה, כאשר כוח מרכזי נוסף הוא [[מערכת המשפט הבריטית]].
 
בריטניה היא חברה מן המניין ב[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]], ואת סקוטלנד מייצגים ב[[הפרלמנט האירופי|פרלמנט האירופי]] שישה חברים נציגים. סקוטלנד מהווה דוגמה טובה למערכת פוליטית רב־מפלגתית. בפרלמנט הסקוטי מובילה [[המפלגה הלאומית הסקוטית]], מפלגת המרכז־שמאל התומכת בהתנתקות של סקוטלנד מבריטניה ובעצמאות מדינית. נכון להיום היא מחזיקה ב־65 מתוך 129 חברי הפרלמנט הסקוטי, ומהווה את עיקר הממשלה המקומית. מפלגות אופוזיציה כוללות בעיקר מפלגות המתנגדות לפרישתה של סקוטלנד מהממלכה המאוחדת - [[מפלגת הלייבור הסקוטית]] (מרכז־שמאל), [[המפלגה השמרנית הסקוטית]] (מרכז־ימין), [[המפלגה הליברל-דמוקרטית הסקוטית|המפלגה הליברל־דמוקרטית הסקוטית]] (מרכז), ו[[מפלגת הירוקים הסקוטית]] (שמאל, [[איכות סביבה]]). בחירות מתקיימות אחת לארבע שנים, כאשר 73 חברים נבחרים בשיטה של ייצוג אזורי, ו־56 הנותרים נבחרים בשיטה של ייצוג ארצי־יחסי.
 
עד ל[[פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי]] ב-2020, הייתה בריטניה חברה מן המניין ב[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]], ואת סקוטלנד ייצגו ב[[הפרלמנט האירופי|פרלמנט האירופי]] שישה חברים נציגים.
 
===משאלי עם===
הנושא המרכזי העומדשעמד על הפרק בשניםבתחילת האחרונותהמאה ה-21 בפוליטיקה הסקוטית הוא שאיפתם של סקוטים רבים לאוטונומיה ואף לעצמאות מלאה מ[[בריטניה]]. החברה הסקוטית חצויה בשאלה זו.
 
החל משנותמ[[שנות השבעיםה-70 של המאה ה-20]] חלה עלייה הדרגתית בכוחם של הסקוטים שביקשו מידה הולכת וגוברת של ביטויי [[שלטון עצמי]]. בשנת [[1979]] התקיים משאל עם בנוגע לאפשרות כינונו של פרלמנט סקוטי שיזכה לסמכויות בנושאי פנים. בהחלטה על כינון משאל העם נקבע שלאישורו יש צורך ב־40 אחוז מכלל קולות בעלי זכות ההצבעה. במשאל העם שנערך זכו התומכים בכינון הפרלמנט ב־33 אחוז מהקולות, 31 אחוז התנגדו, והשאר לא הצביעו. ההצעה נפלה.
 
בשנת [[1997]] התקיים משאל עם נוסף באותו נושא. הפעם ידם של תומכי הפרלמנט הסקוטי הייתה על העליונה והם זכו לרוב של 74 אחוז מהקולות. כתוצאה מכך החל התהליך של האצלת סמכויות מהשלטון המרכזי בלונדון לשלטון המקומי בסקוטלנד. בשנת [[1999]] הוקם ב[[אדינבורו]] פרלמנט מקומי סקוטי בו 129 נציגים, ולו סמכויות רבות בענייני חקלאות, חינוך, סביבה, בריאות, שלטון מקומי ומשפט. בפרלמנט הבריטי שבלונדון יש לסקוטלנד נציגות של 59 מושבים - ככלל, בהתאם לגודלה היחסי בממלכה.
 
בשנת [[2011]] זכתה המפלגה הלאומית הסקוטית ברוב בפרלמנט של סקוטלנד, ובעקבות יוזמתה ב־18 בספטמבר [[2014]] הצביעו תושביה ב[[משאל העם על עצמאות סקוטלנד (2014)|משאל עם]] על הקמת מדינה סקוטית עצמאית. מתנגדי העצמאות הסקוטית זכו במשאל העם ברוב של 55% לעומת 45%, וסקוטלנד נשארה חלק מהממלכה המאוחדת.{{הערה|{{וואלה!||סקוטלנד לא תיפרד מבריטניה: ניצחון למתנגדים לעצמאות|2786779|19 בספטמבר 2014}}}}