משה חיים שמאש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6:
הרב היה תלמידו של הרב [[עבדאללה סומך]] ב[[מדרש בית זלכה]]{{הערה|שם=יהודי בבל|ד"ר אברהם בן יעקב, '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=177245&pagenum=173 יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו]''', עמ' 173, [[ירושלים]]: הוצאת [[קריית ספר (הוצאת ספרים)|קרית-ספר]], [[1979]].}}. בשנת [[1890]] הרב נשפט למאסר של שנה יחד עם הרבנים נסים הלוי, אברהם אליעזר ואברהם כהן בגין קבירת רבו [[עבדאללה סומך]] ב[[קבר יהושע כהן גדול]]. הקבר נחשב על ידי השילטונות קדוש רק ל[[מוסלמים]] ולא ל[[יהודים]], ולכן קבירת הרב נחשבה על ידי השילטונות כחילול הדת המוסלמית{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZT%2F1890%2F04%2F04&id=Ar00604&sk=43BFA281 החבצלת], יום שישי, [[4 באפריל]], 1890}}{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HMZ%2F1890%2F04%2F27&id=Ar00303&sk=FF44DBBC המליץ], יום ראשון, [[27 באפריל]], 1890}}{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZF%2F1890%2F01%2F02&id=Ar00300&sk=D17DD45F הצפירה], יום חמישי, [[2 בינואר]], 1890}}. הרב נשא לאישה את הרבנית אסתר{{הערה|[https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_82.6(1).pdf חינוך בנות בקהילה היהודית בבגדאד (1951-1894)]}}, בתו של הרב [[יעקב בר יוסף הרופא]]; והחזיק בכתב חידושי תורה והלכה, שהרב יעקב הרופא לא הספיק להדפיס בחיי חיותו{{הערה|שם=ארזי הלבנון}}{{הערה|[[יעקב בר יוסף הרופא]], '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=180035&pagenum=13 שיר חדש]''', עמ' 13, [[ירושלים]]: [[מכון אהבת שלום]], [[ה'תר"ג]].}}.
 
במשך שנים שימש בדיינות יחד עם הראב"ד [[יחזקאל משה הלוי]] והרב [[עזרא צאלח אדם]]. לאחר שהרב יחזקאל הלוי נפטר בשנת [[ה'תרע"ד]] (1914), הרב החליפו בתפקיד. בשנת [[ה'תרע"ח]] (1918) הרב משה שמאש החליף את הרב [[ירוחם אלישר]] במשרת החכם באשי ושימש בתפקיד עד לשנת [[ה'תרפ"ג]] (1923){{הערה|שם=יהודי בבל}}. באותם שנים שבהם כיהן כחכם באשי, התקומם העם העיראקי כנגד האנגלים ודרש עצמאות, הרב ידע להוציא את הקהילה היהודית מהסבך. על התנהלותו המתונה כבדו אותו העיראקים והאנגלים. לאחר שהאנגלים החליטו להמליך את המלך [[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל הראשון]], הרב משה הזמין אותו בביקורולביקור בבית הכנסת אליהו לפני הכתרתו,. הרב בירך אותו ונתן לו קמע מזהב. המלך נישק את זקנו, וביקשנאם ממנוניאום אתבשבח העדה והבטיח לשמור על ברכתוזכויותיה{{הערה|אברהם טווינה, '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=145008&pagenum=45 גולים וגאולים]''', עמ' 45, [[רמלה]]: הוצאת בית הכנסת גאולה, [[1968]].}}{{הערה|שם=גולים וגאולים7|אברהם טווינה, '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=145006&pagenum=23 גולים וגאולים - ספר שביעי]''', עמ' 23, [[רמלה]]: הוצאת בית הכנסת גאולה, [[1979]].}}.
 
הרב [[יוסף חיים שרים]] כתב על הרב:
{{ציטוט|תוכן=גדולה ענוה הנאמרה במשה איש אלוקים, יפה אף נעים מזוקק שבעתיים, המעלות אשר לשלמה, דורש טוב לעמו, טעמו ונמוקו עמו, תיקר תפארת גדולתו, יראתו קודמת לחכמתו, מור דיינא דנחית לעומקא דדינא, גדול ומופלג בתורה כמוהר"ר '''משה חיים שלמה''', יהיה ה' איתו, תרב גדולתו, ציצים ופרחים, אביר יעקב יהיה בעזרו.|מקור=תודות הרב [[יוסף חיים שרים]] לקהילת יהודי בגדאד בראשית המאה העשרים{{הערה|ד"ר אברהם בן יעקב, '''[https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=153629&pagenum=91 השליח הנודד]''', עמ' 91, [[ירושלים]]: נוריאל שרים, [[1998]].}}.}}
 
בשנת [[1922]]פ לאחר
==לקריאה נוספת==
* משה שבת, '''ישיבות בגדאד''', עמ' 255, [[ה'תשע"ו]].