יוליוס ולהאוזן – הבדלי גרסאות

ולהאוזן טען כי התורה מתחלקת לארבעה מקורות עיקריים שונים - J (ה"יהוויסט") המוקדם והפרימיטיבי יותר, E (ה"אלוהיסט") המתוחכם והמאוחר יותר, D (ה"דויטרונומיסט" - משנה-תורתי) המבטא את הרפורמה של [[יאשיהו]] בדבר [[ריכוז הפולחן]], ו-P (ה"כוהני") מ[[תקופת בית שני]], המבטא את הדת שהנחילו ה[[כוהנים]] לעם לאחר [[גלות בבל]], הכוללת הקרבת [[קורבנות]] ודקדוקי מצוות.

 

 

כך, על פי ניתוחיו, התפתח ה[[מונותאיזם]] ה[[יהדות|יהודי]] בהדרגה מתוך ה[[פגניות|אלילות]], כאשר לשיאו הגיע בזמן כינון המלוכה, דהיינו מדינה (המבטאת, בהשקפה הפרוטסטנטית, ערך דתי עליון), ודווקא מתוך השיא המונותאיסטי המתבטא גם ב[[מוסר הנביאים]] ומיוצג על ידי [[אליהו הנביא]], [[ישעיהו]] ועוד (אשר לדעתו התנגדו לעבודת הקורבנות, עקב היותה אלילית), החלה ההידרדרות, שהגיעה לשפל לדעתו בפיתוח התורה הכוהנית בימי [[בית המקדש השני]], המבטאת עזיבה של האידיאלים הגדולים והתמקדות בדקדקנות מצוות טרחנית. עם זאת, דווקא השפל הזה, הוא אשר הכשיר את צמיחתה של הדת המבטאת לטעמו את שיא רוח האדם, דהיינו ה[[נצרות]].