נחמן קרוכמל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) גיאורג וילהלם פרידריך הגל ==> גאורג וילהלם פרידריך הגל |
|||
שורה 4:
==תולדות חייו==
נחמן הכהן קרוכמל נולד לר' שלום קרוכמלניק, [[סוחר]] אמיד, ב[[שטעטל|עיירה]] [[ברודי]] שב[[גליציה]]. הוא נשא, בגיל 14 (ולפי עדויות אחרות - בגיל 16), את שרה לבית הברמן, ועבר לגור אצל חותנו העשיר בעיירה [[ז'ולקווה]] שליד בירת גליציה, [[לבוב]] (למברג). מלבד החינוך היהודי המקובל ב[[תורה]] וב[[תלמוד]], למד גם [[פילוסופיה יהודית]], בעיקר מכתבי [[רמב"ם]] ו[[אברהם אבן עזרא|אבן עזרא]], והחל לעיין גם בהגותם של אנשי ההשכלה [[משה מנדלסון]] ו[[שלמה מימון]], ב'''ביאור ''' של מנדלסון למקרא ובגיליונות "[[המאסף]]". בצעירותו נפגש עם המשכילים [[מנחם מנדל לפין]] ו[[יהודה ליב בן-זאב]], אנשי דור המעבר שאחרי השכלת ברלין, והושפע מהם; ועוד יותר הושפע ממשכיל גליציאני בשם ברוך צבי ניי (Neu), ובספרייתו קרא ספרי השכלה עבריים וכלליים. הוא לימד עצמו [[גרמנית]], כדי שיוכל ללמוד בשפת המקור את משנתם של פילוסופים לא יהודים, בעיקר של [[עמנואל קאנט|קאנט]], [[יוהאן גוטליב פיכטה|פיכטה]], [[פרידריך וילהלם שלינג|שלינג]] ו[[
ב-[[1808]] בא ללבוב כדי להירפא ממחלה, ושם הכיר את [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר), שייעשה לימים תלמידו-חברו. בשל מחלתו המליצו לו רופאיו לעבור לקריאה קלה, ולכן עבר מ[[פילוסופיה]] ל[[היסטוריה]], והתעמק בספרו של [[עזריה מן האדומים]] "[http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001072949.html מאור עיניים]" ובספרי היסטוריה לועזיים. ב-[[1814]] החל לקבץ סביבו חוג תלמידים; הוא נהג לטייל עמם בהרים שבאזור ז'ולקווה ולשוחח אתם בענייני פילוסופיה, היסטוריה וספרות עם ישראל. הפך לאחת הדמויות המרכזיות בקרב משכילי [[יהדות פולין|פולין]], והיה מורם וידידם של רבים מאנשי תנועת ההשכלה וחכמת ישראל, ובהם שי"ר (אם כי הייתה מתיחות ביניהם במשך השנים), [[יוסף פרל]], [[מאיר הלוי לטריס]], [[יצחק בר לוינזון|ריב"ל]], [[שמשון בלוך]], [[יעקב שמואל ביק]], ר' [[צבי הירש חיות]], ואחרים, וכן של בנו, [[אברהם קרוכמל]]. השמרנים האורתודוקסים המתנגדים להשכלה התנגדו לרנ"ק ולהגותו (הגות שכללה [[ביקורת המקרא]] במידה מתונה וביקורת ספרות [[ההלכה]] והאגדה, למרות שמירת המצוות ההלכתית שלו. בשל יחסיו הקרובים עם אחדים מחכמי ה[[קראים]] בגליציה ב-[[1815]] העלילו עליו ה[[חסידים]] שהפך לקראי, והוא כתב "איגרת התנצלות" תקיפה והתנער ממה שיוחס לו.
שורה 18:
מטרתו של רנ"ק במחקריו ובהגותו לא הייתה עיונית בלבד; הוא סבר שמחקר ההיסטוריה נחוץ לשם חיזוק ה[[אמונה]] הדתית והתאמתה לרוח הזמן, ולשם חיזוק רוח העם ו[[חינוך|חינוכו]]. זאת על רקע המשברים והתהפוכות ביהדות אירופה של זמנו, והזרמים השונים – [[תנועת החסידות|חסידים]], [[התנגדות לחסידות|מתנגדים]], [[תנועת ההשכלה היהודית|משכילים]], [[יהדות רפורמית|רפורמים]] ו[[התבוללות|מתבוללים]] – שפעלו בה. כפי שהדגיש במבוא לספרו, התרבות החדשה שהתפתחה באירופה כבר לא הייתה מבוססת על הדת והמסורת המציגות לאדם אמיתות רוחניות מבחוץ, אלא על הישגי ה[[תבונה]] וה[[מדע]], שבאמצעותם מגיע האדם לאמיתות רוחניות בעצמו ומתוך שכלו; יש להתאים את האמונה היהודית למצב עניינים זה, כדי שלא תאבד את השפעתה על הדור החדש. התאמה זו אפשרית, משום שלמסורת ולתבונה משותפים נקודת המוצא ההיסטורית - התורה שבכתב ושבעל פה – והמטרה, הבנה רוחנית והזדהות לאומית המתאימה לזמן.
רנ"ק אימץ בשיטתו את החידושים בפילוסופיה וב[[היסטוריוסופיה]] שהתחדשו בזמנו אצל הפילוסופים האירופאים, עד שיאם אצל [[
כותב פרופ' [[אליעזר שביד]]:
|