טלגרפיה – הבדלי גרסאות

ה[[טלגרף]] החשמלי המסחרי הראשון נבנה על ידי סר [[צ'ארלס ויטסטון]] (Charls Weatstone) ונכנס לשרות הרכבות האנגלי בשנת [[1838]]. טלגרף חשמלי נרשם כפטנט בארצות הברית בשנת [[1842]] על ידי [[סמואל מורס]], שעוזרו [[אלפרד וייל]] פיתח את סימני ה[[אלפבית]] של [[קוד מורס]]. הוא נפרש במהירות בשני העשורים הבאים. [[ניקולא טסלה]] ביחד עם ממציאים ומדענים אחרים הראה את שמישותה של הטלגרפיה האלחוטית, או ה[[רדיו]], בתחילת [[1860]].

 

 

עם המצאת הטלפרינטר (Teleprinter), איפנון טלגרפי הפך אוטומטי לחלוטין. המכשירים הראשונים השתמשו ב[[קוד בודו]] (על שם אמיל בודו), קוד בן 5 [[סיבית|סיביות]]. קוד זה הפיק 32 סימנים בלבד, לכן שניים מהתווים הוגדרו כתווי בקרה, בעלי אופי דומה לזה של ה[[מקש Shift]] שבמקלדת, כלומר לעבור למערכת חלופית של סימנים. עוד שלושה תווי בקרה משותפים לשתי מערכות הסימנים, כך שבסך הכול מאפשרת שיטה זו ייצוג של 2X27=54 סימנים שונים, וזה מספיק לאותיות (גדולות בלבד), ספרות וסימני פיסוק.