קנדהאר – הבדלי גרסאות

'''קנדהאר''' (ב[[פשטו]]: '''کندهار''', ב[[דארי|דרי]]: '''قندهار ‎''') היא אחת הערים הגדולות ב[[אפגניסטן]]. משמשת כבירת מחוז קנדהאר, שבדרום אפגניסטן. נמצאת כ-10051,005 מ'[[מטר]] מעל פני הים על הנהר ארגנדב. ב-[[2012]] מנתה אוכלוסייתה כ-490,000 איש. מקושרת ברשת דרכים ל[[קאבול]], [[ע'זני]] ו[[טארין קווט]] באפגניסטן ול[[כוויתה]] ב[[פקיסטן]]. משמשת כעיר המרכזית של שבט ה[[פשטו]].

העיר הראשונה במקום נוסדה על ידי [[אלכסנדר מוקדון]] ב-[[330 לפנה"ס]] ונקראה '''אלכסנדרופוליס'''. העיר נכבשה על ידי השליט ההודי [[אשוקה]] מבית [[מאוריה]] ששלט בין 273 ל-272 לפני הספירה. הוא הציב במקום אנדרטה עם כיתובים ביוונית וארמית.

בשנת [[750]] הצבא ה[[ערבים|ערבי]] [[מוסלמי]] כבש את העיר. ב-[[809]] כאשר השליטים החדשים של [[האימפריה המוסלמית]] מ[[בית עבאס]] ניסו לכבוש את העיר הם הובסו על ידי השליטים המקומיים. ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] התקיימה אספת נכבדי הפשטונים שהחליטו לקבל את דת ה[[אסלאם]], אך לשמור גם על התרבות והשפה המקומיים.

ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] העיר נכבשה על ידי מושלי [[השושלת הע'זנווית|ע'זני]], וב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] פלשו אליה כוחות ה[[האימפריה המונגולית|מונגולים]] בהנהגת [[ג'ינג'יס חאן]]. ב-[[1383]] נכבשה העיר על ידי [[האימפריה הטימורית]] בהנהגת [[טימור לנג]], שהפך אותה לחלק ממלכתו. הוא מינה את נכדו פיר מוחמד למושל העיר. עם מותו, בשנת [[1407]], המשיכו המונגולים לשלוט בעיר. בסוף [[המאה ה-15]] השתלט על העיר שבט מונגולי אחר בשם ה[[שושלת אע'רון|אע'רונים]]. ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] כבש ממשיכו של טימור לנג, [[באבור]] מייסד [[האימפריה המוגולית]], את העיר, בנו [[הומאיון]] איבד את השליטה על העיר לשאה הפרסי מה[[האימפריה הספווית|שושלת הספווית]]. בנו של הומאיון, [[אכבר|אכבר הגדול]], הצליח להשתלט עליה שוב, אך רק לזמן קצר. יורשיו הפסידו אותה שוב לפרסים מ[[האימפריהמהאימפריה הספווית]] ב-[[1700]].

בראשית שקיעתה של [[האימפריה הספווית]] החלה החזית הפרסית-[[כרמאן|כרמאנית]], להתערער והייתה חשופה להתקפות השבטים ה[[בולצ'ירים]] (بلوچ) האיראניים, שקיבלו עידוד ממור'ולס, מ[[תת-היבשת ההודית|הודו]], שהיה אבי [[האימפריה המוגולית]] עוד לפני שנהייתה אימפריה. הסדר באזור הושב על כנו רק לאחר התערבותו של [[גיאורגי האחת עשרה]], מלך [[כארתלי]] (נקרא גם שאח נאוואז השני).

בשנת [[1703]] התקיימה פלישה נוספת לפרובינציית קנדהאר, משכנם של האפגנים ה[[ע'ילזאים]] (غلزی) (מה[[פשטונים]]). הספווים ששלטו בעיר הותקפו על ידי הבולצ'ירים בראשות מיר סאמאנדאר - סאמאנדאר חאן שליט [[כאלאת]] (قلات). פעם נוספת פנה [[סולטאן חוסיין]] (شاه سلطان حسین), השאה הספווי, לטפל בבעיה החדשה שנוצרה. גיאורגי נענה רק לאחר שקיבל מחיר פוליטי בתמורה: הכרזה על אחיינו כ[[ואלי (תואר שלטוני)|וואלי]] של [[כארתלי]] ומינויו לגנרל-המושל של קנדהאר. במאי [[1704]], עזב גיאורגי את [[כרמאן]] עם חייליו ותוך זמן קצר הצליח להכניע את בולצ'ירים, ולהפוך למושל העיר.

גיאורגי התגלה כשליט קפדן כלפי הע'זלאים, וחייליו הגאורגים התייחסו לאוכלוסייה במידה רבה של ברוטליות שהובילה תוך זמן קצר למרידה. גיאורגי דיכא את המרידה ושלח את מנהיג המורדים, ראש עיריית קנדהאר, [[מיר וואיס]] (میرویس‌خان هوتک), ל[[אספהאן]] כאסיר. המנהיג הע'לזאי התגלה כפוליטיקאי ממולח ותוך זמן קצר קיבל את חירותו ודלת פתוחה לשאה הפרסי. עם שחרורו החל מיר וואיס לחתור תחת מעמדו של בחצר המלך תוך שהוא מוצא בעלי ברית בדמות אויביו של גיאורגי. מיר וואיס הפיץ שמועה בחצר המלך כי [[פטר הגדול]] עומד לפלוש לפרס ולהשתלט על [[גאורגיה]] ו[[ארמניה]] עם שיתוף הפעולה של גיאורגי לכאורה. השאה הזדרז ושלח אותו אחר כבוד לקנדהאר כדי שישם עין על גיאורגי, שאיבד הרבה מהשפעתו באספהאן. ההזדמנות של מיר וואיס לא אחרה לבוא. באפריל [[1709]], כשרוב חייליו של גאורגי נשלחו מחוץ לקנדהאר למשימת ענישה כנגד שבט מורד, רצח בהתנקשות את גיאורגי, שנותר עם קבוצה קטנה של חיילים בעיר, והשתלט כך על השלטון בעיר.

בנובמבר [[1709]], נשלח [[כאיחוסרו, הוואלי של כארתלי]], להוביל את צבא [[האימפריה הפרסית|פרסי]]-[[גאורגי]] למסע נקמה על רצח גיאורגי האחת עשרה, בידי מירוואיס חאן. אולם מאמציו לכבוש את קנדהאר עלו בתוהו. נסיונותיו של כאיחוסרו למצוא מימון למשלחת נוספת נתקלו בהתנגדות בחצר המלכות שנבעה מהרצון להגביל את השליטה הגאורגית "המופרזת". רק שנה מאוחר יותר הגיעו חיילים ל[[פראה (אפגניסטן)|פראה]] (فراه). 360 ק"מ[[קילומטר]] מקנדהאר. לאחר מכן, הוכרזה, מסיבה לא ברורה, הפסקת אש שברירית לזמן קצר. בקיץ [[1711]] התחדשה העוינות. כאיחוסרו הצליח לכלוא את המורדים בין כותלי קנדהאר, ושם על העיר מצור. חודשיים לאחר מכן היה מירוואיס חאן מוכן לדון בתנאים להפסקת אש. אולם כאיחוסרו התעקש על [[כניעה ללא תנאי]]. התעקשות שהתבררה כטעות גורלית. הע'ילזאים בחרו להמשיך ולהלחם וביקשו את תמיכתם של הבולצ'ירים, שכבר היה להם חשבון ליישב מול החיילים הגאורגים עוד מתקופתו של גיאורגי האחת עשרה. הבולצ'ירים תקפו את קווי העורף וחתכו את קווי האספקה לצבא הצר. תוך זמן קצר התערערה יציבות הצבא הפרסי-גאורגי, וב-[[26 באוקטובר]] של אותה שנה, הורה לכאיחוסרו על נסיגה מהעיר. הע'ילזאים תקפו את הצבא הנסוג, וניצחו ניצחון מוחץ. באותו היום נהרג גם כאיחוסרו בקרב יחד עם כ-25,000 מלוחמיו. קנדהאר הפכה לעצמאית לחלוטין מפני הספווים.

בשנת [[1960]] נבנה בעיר בסיוע [[ארצות הברית]] [[נמל תעופה|נמל התעופה]] הגדול ביותר באפגניסטן. [[הצבא האדום|הצבא הסובייטי]] השתלט על העיר לאחר כיבוש אפגניסטן ב-[[1979]] והחזיק בה עד [[1989]]. בתקופה זו ידעה העיר אבידות רבות, ופליטים רבים שסירבו לחיות תחת כיבוש סוביטי נמלטו ממנה. ממשלת נג'יבולה שנותרה אחרי נסיגת הסובייטים לא האריכה ימים וב-[[1994]] נכבשה העיר על ידי ה[[טליבאן]], שהפכו בהדרגה את קנדהאר למרכז שלטונם ולמקום מושבו של המנהיג [[מוחמד עומאר]]. לאחר תחילת מתקפת [[הברית הצפונית]] בעזרת ארצות הברית, בנובמבר [[2001]], נסוגו אנשי הטליבאן והעיר עברה לשליטת ממשלתו של [[חאמיד כרזאי]]. עם זאת, קבוצות הנאמנות לטליבאן ממשיכות להתקיים בסודיות בעיר. ממשלתו של קרזאיכרזאי משקיעה רבות בפיתוחה וחידושה של העיר.

{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Kandahar|שם ויקישיתוף=קנדהאר}}

* מרטין סיקר (2001), '''[http://books.google.com/books?id=BzMJys65u9wC&pg=PA43&source=gbs_toc_r&cad=8#v=onepage&q=&f=false שקיעת העולם האיסלאמי: מהסכם קרלוביץ ועד להתפוררות האימפריה העות'מאנית]''', מתוך הפרק: שקיעתה ונפילתה של המדינה הספווית, עמ' 43-4443–44, באנגלית, {{ISBN|027596891X}}, {{אנגלית}}