כתאב אל-אסמא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yaronbutler2 (שיחה | תרומות) |
Yaronbutler2 (שיחה | תרומות) |
||
שורה 26:
{{ציטוט|אנגלית=כן|God, no God is there save Him., the Supreme Guide (al-arshad), the Supreme Guide (al-arshad). Say: God proffers a Guidance (arshad) beyond every possessor of Guidance (irshad). It cannot be reckoned that He would withold from anyone, whether in the heavens or upon the earth or whatsoever lieth between them, the Ruler (malik) who is the Sovereign of His Guidance (malik sultan irshadihi). He createth whatsoever He willeth through His Command (amr). He, verily, was One Guided through Guidance (rashad an rashid) to the end tht all might be strengthened. Glorified be whomsoever is prostrate before Him whether they be in the heavens or upon the earth or whatsoever lieth between them.}}
==מופעי השם בהאא' והביטוי מַן יֻטְ'הִרֻהֻ אללה בחיבור==
חיבור ארוך זה, שנכתב בערבית כאמור, כולל בתוכו כתבי יד רבים ושונים לרוב והוא כולל מופעים רבים של השם בהאא' וכן נגזרות שונות מאותו שורש. כמות נכבדה של מופעים רבים אלו, קשורה בקשר הדוק לתפילת השחר השיעית של צום ה[[רמדאן]] ('''دعاء السحر''', תעתיק לעברית: דועאא' אלסהר; '''دعاء البهاء''', תעתיק לעברית: דועאא' אלבהאא') וכן לתפילת הקללה ההדדית ('''دُعاء ٱلْمُبَاهَلَة''', תעתיק לעברית: דועאא' אלמובהלה), הקשורה לחדית' הקללה (حديث ٱلْمُبَاهَلَة). שתי תפילות אלו, חוברו כל אחת, על ידי האימאמים השיעים [[מוחמד אל-באקר]] ו[[ג'עפר א-צאדק]]. הנוסח הכמעט זהה של שתי תפילות אלו, בתורו, כולל כמה שמות וייחוסים שונים של אללה, כאשר השם בהאא' מופיע כמה פעמים בתחילת הטקסטים של שתי התפילות. במסגרת חדית' זה, מסופר אירוע הקללה, ٱلْمُبَاهَلَة, אלמובהלה. משמעות מילה זו בקוראן, היא לעורר את קללתו של אללה על מי שלא מאמין באסלאם. אירוע זה התרחש כש[[מוחמד]] כינס את מאמיניו בעיר [[נג'ראן]] שב[[ערב הסעודית]] של היום, כדי להשתתף במסגרת עימות דתי עם הקהילה הנוצרית שהתגוררה בעיר ולנהל ויכוח על טיבו האלוהי של [[ישו הנוצרי]]. לפי חדית' זה, ניסיונו הראשוני של מוחמד היה לאסלם את הקהילה הנוצרית בנג'ראן ולהכיר בו כנביא האמונה החדשה. במהלך הוויכוחים הדתיים שניהלו לגבי נקודות הדמיון והשוני בין שתי האמונות, עלה לדיון נושא טיב האלוהות של ישו. במהלך הוויכוח, הנוצרים סירבו לקבל את עקרונות הדת של מוחמד לגבי טיבו האלוהי של ישו וסירבו להתכחש לאמונתם. בתגובה, מוחמד עורר את קללתו של אללה, על הנוצרים, בהקשר לסרבנותם וקרא לילדיו ולנשותיו להשתתף בתפילה זו. לפי אחד חיבורי הפרשנות לאירוע זה, מוחמד הזמין אך ורק את נציגיה הבכירים ביותר של משפחתו, כלומר את [[פאטמה בת מוחמד|פאטמה]], [[עלי בן אבי טאלב|עלי]], [[חסן בן עלי|חסן]] ו[[חוסיין (בן עלי)|חוסיין]], כאשר על ארבעתם הוא מסוכך בגלימתו. הנוצרים הופתעו מכך ועל פי המסורות השונות, החליטו לא לעורר את קללתם הנגדית על מוחמד ואנשיו. במקום זאת, הם הציעו לו תשלום דמי חסות בתמורה לכך שיגן עליהם. אולם, יש כמה מקורות מוסלמיים הטוענים שמוחמד הזהיר אותם מפני טבח אם הם יעוררו את קללתם על מוחמד ומאמיניו. לזכר אירוע זה, מכונים מוחמד ובני משפחתו שהשתתפו בו, [[אנשי הגלימה]] ('''أهل الكساء''', אהל אלכיסאא; אנגלית: People of the Cloak; People of the Mantle).
בהקשר של כתב היד מס' 29, מופיע, כמה עמודים לאחר קטע הפתיחה המוצג לעיל בערך (עמ' 4 -5), טקסט המכיל עשרים ואחד שמות וייחוסים אלוהיים, הדומה לנוסח של הטקסטים של שתי התפילות המוזכרות בפסקה שלעיל. זאת לאחר פסוק הכולל את מילת הציווי כל (كل):
| |||