חטיבת גולני – הבדלי גרסאות

חיילי חטיבת גולני חובשים [[כומתה]] [[חום (צבע)|חומה]] עם [[סמלי כובע בצה"ל|סמל]] חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי [[ירוק]] ו[[צהוב]] המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על [[תג יחידה|תג היחידה]], הוא [[עץ זית]] בעל שורשים עמוקים ביותר. על פי סברה אחרת, זהו עץ [[אלון]]{{הערה|{{nrg|אחיקם משה דוד|שורשי האגדה: נמצא העץ של חטיבת גולני?|209/988|9 בפברואר 2011|1|2}}}}.

 

[[קובץ:PikiWiki Israel 12516 golani tree.jpg|250px|ממוזער|שמאל|העץ של גולני (זית) וצבעי החטיבה (צהוב וירוק) במוזיאון גולני]]

חטיבת גולני הוקמה ב-[[22 בפברואר]] [[1948]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.idf.il/אתרים/חטיבת-גולני/גולני/גדודי-חטיבת-גולני/|הכותב=|כותרת=אלה גדודי חטיבת גולני|אתר=צה"ל|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.idf.il/en/minisites/golani-brigade/golani-serving-with-pride-since-1948/|הכותב=|כותרת=Golani: Serving With Pride Since 1948|אתר=Israel Defense Forces|תאריך=}}}}, יחד עם [[חטיבת כרמלי]], בעקבות פיצולה של [[חי"ש#לבנוני|חטיבת לבנוני]] של ההגנה, אשר הוקמה בשנת [[1947]] והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של [[משה מן]], הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף [[נחום גולן]] את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד [[מישאל שחם]].

כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל [[מלחמות ישראל]], ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.

 

[[קובץ:MosheMann.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משה מן]]

{{ערך מורחב|חטיבת גולני במלחמת העצמאות}}

גולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול [[צבא]]ות [[סוריה]], [[לבנון]], [[ירדן]] ו[[עיראק]]. נטלה חלק ב[[מבצע דקל]] לשחרור [[הגליל המערבי]] וכיבוש [[נצרת]]. השתתפה ב[[מבצע חירם]] לסילוק "[[צבא ההצלה]]" של [[פאוזי קאוקג'י]] מצפון הארץ והגליל. השתתפה ב[[מבצע אסף]] לסילוק נקודות אחיזה [[מצרים|מצריות]] ב[[הנגב|נגב]] המערבי וב[[מבצע חורב]], שבו נהדפו כוחות [[צבא מצרים]] מאדמת ישראל. גדוד גדעון 13, גדוד הפשיטה 19, שתי סוללות תותחי שדה, סוללת תותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה של החטיבה השתתפו בכיבוש [[הערבה]] ו[[מפרץ אילת]] ב[[מבצע עובדה]] בסיום [[מלחמת העצמאות]].

 

בלילה שבין 22–23 דצמבר 1948, במסגרת "[[מבצע חורב]]" לשחרור הנגב המערבי, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה על ידי גדוד גדעון - הקרב על גבעה 86. התקיפה של הכוחות המצריים ברצועת עזה הייתה חלק ממבצע הטעיה נרחב. התוכנית כללה תקיפה ברצועה אך למעשה כוחות צה"ל נעו דרך [[רביבים]] ל[[ניצנה]] כדי לשחרר את הנגב המערבי. בחצות תקף גדוד גדעון 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין [[ח'אן יונס]] ל[[עזה]]. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים ובמקלעים מסוג "[[מכונת ירייה בזה 15 מ"מ|בזה]]" בלבד, נלחמו בגבורה עד להוראה של מפקד חזית הדרום [[יגאל אלון]] על נסיגה מהגבעה. במהלך הקרב נהרגו 29 לוחמים, 10 נותרו בגדר נעדרים ו-35 לוחמים נפצעו.

 

[[קובץ:Tel Mutila war memorial.jpg|ממוזער|150x150px|אנדרטת קרב תל מוטילה]]

* '''[[קרב תל מוטילה]]''': בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים ב-[[2 במאי]] - [[6 במאי]] [[1951]], נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: 41 הרוגים וכ-70 פצועים. ב-2 במאי 1951 הסורים השתלטו על שלוש גבעות אשר חלשו על כביש טבריה-מטולה ובתגובה נשלחה יחידה מגדוד מילואים 34 (של חטיבת הגמ"ר 3). עם הסתבכות הקרב נשלח גדוד 13 של חטיבת גולני בפיקודו של [[רחבעם זאבי]] לסייע בקרב. בסופו של הקרב, לאחר אבדות רבות לשני הצדדים, הצליחו כוחות צה"ל להשתלט מחדש על שלוש הגבעות שבשטח המפורז. בקרב נהרגו 41 חיילי צה"ל וכ-70 נפצעו, ואף על פי שבסופו הושגה המטרה של פינוי הסורים מהאזור המפורז, הוא נחשב אחד מכישלונות צה"ל.

* '''[[מבצע קלעת]]''': ב-[[29 באפריל]] [[1966]] הותקף בסיס מחבלים בקלעת שב[[עמק הירדן]].

 

עם פתיחת המלחמה ב-[[5 ביוני]] [[1967]] יחידות החטיבה, בפיקודו אל"ם [[יונה אפרת]], נכנסו לתקופת המתנה מתוחה בצפון, שבה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן" (גדוד 17), יחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירונים בא"ח 1, להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון [[כיבוש צפון השומרון במלחמת ששת הימים|בפריצה לעיר שכם]] וכיבושה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה פלוגת הפלחה"ן יחד עם גדוד 12, ל[[ג'נין]] ו[[טובאס]]. לאחר סיום הקרבות הוחזרה החטיבה לגזרה הסורית.

 

לאחר המלחמה, ב-[[27 בדצמבר]] [[1970]], לחמה החטיבה בפשיטה על בסיס המחבלים יעתר ב"[[פתחלנד]]" שב[[דרום לבנון]] (הפשיטה על יעתר). ב-[[16 בספטמבר]] [[1972]] השתתפו יחידות החטיבה ב[[מבצע קלחת 4 מורחבת]], מבצע בו הותקפו בסיסי מחבלים ב"פתחלנד" בדרום לבנון, זאת לאחר [[טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן|רצח הספורטאים הישראלים]] ב[[אולימפיאדת מינכן (1972)|אולימפיאדת מינכן]].

 

ערב [[מלחמת יום הכיפורים]] החטיבה התכוננה לטקס 25 שנה להקמתה ב[[פארק הירקון]], גדוד גדעון 13 בפיקודו של זאב אורן (אונגר) החזיק את מוצבי צפון רמת הגולן ולא נסוג חרף הוראה ברורה של מפקד הגזרה. עם תחילת המלחמה החלה החטיבה בהתארגנות מהירה ועלתה לסייע בבלימה של הכוחות הסורים וניסיון לכבוש את החרמון לאחר נפילתו, גדוד ברק 12 והסיירת סייעו לגדוד גדעון בכוח אדם ואספקה. [[אלישיב שמשי]] בספר "ולא אשוב עד כלותם" מתאר את עמידתם של המוצבים הצפוניים 104 ו 105 בפיקוד גבי אופיר, מפקד פלוגה ג של גדוד גדעון בפני המתקפות העזות של כוחות חיל רגלים ושריון, כך עמידתו של [[אלימלך אברהם|אברהם אלימלך]] מפקד מחלקה במסייעת של גדוד גדעון אשר עמד יחד עם לוחמיו במוצב פורטוגל 107 בהתקפות בלתי פוסקות החל מהיום הראשון ללחימה ועד לסיום קרבות הבלימה ב-9 באוקטובר. שלושה מחיילי המוצב קיבלו [[צל"ש]]ים. גדוד ברק 12 סייע במהלך הקרבות באספקות, שמירה על צירי התנועה, אבטחה של נפח ובלימה של כוחות סורים אשר חדרו מעבר למוצבים. ב-9 באוקטובר היום אשר קיבל את הכינוי [[קרב עמק הבכא]] חדרו כוחות קומנדו סורים לאזור יער אודם (יער מסעדה), [[בוקעאתא]] והר ורדה. אל הכוחות הסתערו פלוגת הסיור של [[חטיבה 7]], ובמהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלס"ר, ובאותה עת הסתערו לוחמי גדוד ברק ובראשם מפקד הגדוד יעקב שחר, אשר נפגע אנושות אך המשיך לפקד על הקרב ומת מפצעיו, כך גם עוד 6 לוחמים מהגדוד. בקרב בלמו לוחמי ברק את הסורים והסבו להם אבדות.

 

לאחר המלחמה נטלו חיילי "גולני" חלק ב[[מבצע יונתן]] לשחרור בני הערובה מ[[אנטבה]] שב[[אוגנדה]] ב-[[4 ביולי]] [[1976]].

 

בליל [[14 במרץ]] [[1978]], שלושה ימים לאחר [[פיגוע כביש החוף]] יצא צה"ל ל[[מבצע ליטני]] וכבש את אזור [[דרום לבנון]] דרומית לנהר ה[[ליטני]]. חטיבת גולני בפיקוד אמיר ראובני, פעלה במבצע כחלק מ[[עוצבת געש]]. גדוד 13 כבש את העיירה [[אל חיאם]] וגדוד 12 (ברק) כבש את תל דהור ותל עכוש. החטיבה כבשה את הציר מע'נדוריה מערבה והרגה כשנים עשר מחבלים. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 קילומטרים ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני, ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. ב-[[21 במרץ]], הורה [[שר הביטחון]], [[עזר ויצמן]], לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. [[אש"ף]] נדחק אל מעבר לנהר ליטני ונוצרו שני בלמים - הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבינלאומי מטעם האו"ם, והבלם השני - מובלעת בדרום לבנון נשלטה על ידי [[סעד חדאד]]. לארגוני הטרור הפלסטינים היו כ-300 הרוגים.

 

[[קובץ:Beaufort1982.jpg|220px|ממוזער|מוצב הבופור, 1982.]]

{{להשלים|כל הערך=לא|נושא=ישראל|נושא2=צבא וביטחון}}

בשנת 1994 נחטף חייל הפלנ"ט [[נחשון וקסמן]] על ידי מחבלי [[חמאס]] ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל.

 

{{להשלים|כל הערך=לא|נושא=ישראל|נושא2=צבא וביטחון}}

במהלך המלחמה ב[[טרור פלסטיני|טרור הפלסטיני]] מספטמבר [[2000]] הובילה החטיבה קו התקפי וכבשה את מחנות הפליטים [[ג'נין]], [[טולכרם]] וה[[מוקטעה]] של [[יאסר ערפאת|ערפאת]]. חטיבת גולני הייתה החטיבה הדומיננטית ביותר ב[[מבצע חומת מגן]] ולמעשה כבשה את [[רמאללה]], [[שכם]] והשתתפה ב[[הקרב בג'נין 2002|קרבות בג'נין]]. בנוסף פעלה החטיבה בצפון [[רצועת עזה]] ו[[ציר פילדלפי]]. במשך כל השנים פעילים חיילי החטיבה ב[[גבול הצפון]].

בקיץ [[2005]] במהלך [[תוכנית ההתנתקות]] לא לקחה החטיבה חלק פעיל בפינוי, כיוון שהצבא חשש מ[[סרבנות בישראל|סרבנות]] בקרב חיילי החטיבה.{{מקור}} לכן, הופקדה החטיבה על מעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ואף על פי ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה ב[[ביצוע תוכנית ההתנתקות]] שבו קציני צה"ל נדברו עם מתיישבי [[גוש קטיף]] לפני הפינוי.

 

{{להשלים|כל הערך=לא|נושא=ישראל|נושא2=צבא וביטחון}}

{{הפניה לערך מורחב|מלחמת לבנון השנייה}}

ב-[[27 בנובמבר]] [[2016]] הותקף כוח של גדס"ר גולני שהיה ב[[מארב]] ב[[רמת הגולן]] על ידי חולייה של [[צבא ח'אלד בן אל-וליד]]. הכוח השיב אש והרג 4 מחבלים, [[כלי טיס]] של [[חיל האוויר הישראלי]] שבא לסייע הרג 4 מחבלים נוספים. כמה שעות לאחר הקרב [[הפצצה טקטית|הפציץ]] חיל האוויר הישראלי מוצב של הארגון ששימש כבסיס למחבלים והשמיד אותו.

 

{{גרפים/חטיבת גולני}}

לחטיבת גולני ארבעה גדודים: גדוד 12, גדוד 13, גדוד 51 וסיירת גולני (לשעבר הגדס"ר). [[יחידת אגוז]] השייכת כיום ל[[חטיבת הקומנדו (צה"ל)|חטיבת הקומנדו]], הייתה חלק מהחטיבה מהקמתה בשנת [[1995]] ועד לדצמבר [[2015]]{{הערה|[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/312745 אחרי 20 שנה: גולני נפרדת מיחידת אגוז] באתר ערוץ 7}}. [[עוצבת גולן|גדוד 334]] שימש גדוד הסיוע הארטילרי של החטיבה בין השנים [[1948]]–[[1970]].

|}

 

[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - 13th Battalion of the Golani Brigade Holds Drill at Golan Heights (22).jpg|250px|ממוזער|אימון של לוחמי גדוד 13 ברמת הגולן, 2012.]]

[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - Golani Soldiers Filing Into "Black Hawk" Helicopter, July 2008.jpg|250px|ממוזער|חיילי החטיבה עולים על [[UH-60 בלק הוק|מסוק ינשוף]] במהלך אימון, 2008.]]

|}

 

'''גדוד 51''', המכונה גם '''גדוד הבוקעים הראשון''', נקרא לזכר העובדה שהיה הגדוד הראשון שהבקיע את הדרך ל[[הנגב|נגב]] שהיה נצור בעת מלחמת העצמאות ([[מבצע יואב]]). הגדוד היה במקור הגדוד הראשון ב[[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי '''5''']], וביצע את מעברו לגולני בספטמבר [[1956]], מספר שבועות לפני [[מבצע קדש]].

 

|}

 

[[גדוד סיור|גדוד הסיור]] (631) של חטיבת גולני (כונה גם גדס"ר גולני), הורכב מארבע פלוגות ייעודיות, והתקיים במתכונת זו עד שנת [[2018]], אז שונה שמו ל'''סיירת גולני'''. פלוגות הגדוד היו:

# פלוגת סיור ([[פלס"ר]])

בשנת [[2018]] הפך גדוד הסיור ל[[סיירת (יחידה צבאית)|סיירת]] ושמו שונה ל'''סיירת גולני'''{{הערה|שם=סיירת-גולני-החדשה-נוב}}. כמו כן הוחלט שכל הלוחמים יענדו סמל חדש, שיאגד בתוכו את שלושת הסמלים הקודמים - הנמר של הפלס"ר, הטיל של הפלנ"ט והפיצוץ של הפלחה"ן.

 

[[קובץ:Sayeret-golani-TEG.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיכת לוחם סיירת גולני - דמות נמר מעופף]]

'''פלס"ר גולני''' היא פלוגת ה[[סיור]] של חטיבת גולני, ידועה גם בשמה העממי '''סיירת גולני'''. מוטו היחידה "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר".

|}

 

יחידת הנ"ט (עורב) של החטיבה הוקמה בשנת [[1974]], על ידי מיקי מוסברג{{הערה|[http://147.237.72.101/info/n_show.aspx?id=39727 רקע על מיקי מוסברג]}}, לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי לוחמים מהפלוגות המסייעות של כל גדוד. היחידה הייתה בגודל של פלוגה, והוספו לה כיתת סיור וכיתת מרגמות. באמצע [[שנות השבעים]] פורקה היחידה והיא הוקמה מחדש בשנת [[1977]] וקיימת עד היום.

 

|}

 

[[קובץ:Golani Palchan.JPG|שמאל|ממוזער|250px|סמל '''פלחה"ן גולני''' עד לשנת 2001]]

'''[[פלחה"ן|פלוגת החבלה וההנדסה]] של חטיבת גולני''' הוקמה בשנת [[1965]] על ידי ריכוז של 50 חיילים משלושת [[גדוד]]י החטיבה במסגרת גדוד 601 של [[חיל ההנדסה הקרבית|הנדסה קרבית]]. בשנת [[1978]] הוקמה הפלוגה הסדירה על ידי המח"ט [[אמיר ראובני]], באישור [[אביגדור בן-גל]], סגל הפלוגה הוקם על ידי [[פיני דגן]] (ששימש כמ"פ הראשון של הפלוגה) ו-17 לוחמים מ[[קורס מ"כים]] שנשלחו להכשרה בקורס משק"י חבלה ב[[בית הספר להנדסה צבאית]] ב[[אדורים]].

ליחידה בסיס קבע בצפון [[מדינת ישראל]].

 

(פלוגה 351) היא '''פלוגת הקשר והתקשוב של חטיבת גולני'''. הפלוגה אחראית על הפעלת אמצעי הקשר, ה[[תקשוב]] וה[[שליטה ובקרה|שו"ב]] במפקדת החטיבה ובגדודים. בנוסף הפלוגה אחראית לפריסה והקמת מפקדות ו[[חמ"ל]]י החטיבה, ו[[חפ"ק]] המח"ט.

 

|}

 

 

בסתיו [[2018]], ביצע צה"ל שינוי דרסטי בגדוד הסיור של החטיבה ובפלוגותיו. שם הגדוד שונה מ"'''גדס"ר גולני'''" ל"'''סיירת גולני'''" וכעת הוא מוגדר כ[[סיירת (יחידה צבאית)|סיירת]]. הפלס"ר והפלחה"ן הוסבו לשתי [[פלגה (יחידה מובחרת)|פלגות]] המתמחות בפשיטה, [[סיור]], [[חבלה התקפית|חבלה]], [[לוחמה בשטח בנוי]], לחימה בסבך, לחימה בתוואי תת-קרקע ו[[לוחמה בטרור]], ואילו הפלנ"ט שודרגה ביכולותיה להפעלת אמצעים טכנולוגיים ואמצעי לחימה מתקדמים, בנוסף להתמחותה בהפעלת [[טיל נגד טנקים|טילים נגד טנקים]]{{הערה|שם=סיירת-גולני-החדשה-נוב|{{אתר צה"ל|מיכאל אוריה|הצצה למהפכה המיוחדת ביחידת חוד החנית של גולני|אתרים/חטיבת-גולני/מגדסר-לסיירת-הצצה-למהפכה-ביחידת-החוד-של-גולני/|27 בנובמבר 2018}}}}.

|}

 

 

בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) גולני הוא בסיס ההדרכה, ההכשרה והאימונים של חטיבת גולני, והוא משמש ל[[טירונות (צה"ל)|הכשרת טירונים]] באימון בסיסי ואימון מתקדם. הבסיס שכן ב[[מחנה שרגא]], וב-[[1975]] עבר משם לבסיס "בזק" (בין [[א-זבאבדה]] ל[[קבטיה]]) ליד העיר [[ג'נין]]. משנת [[2004]] הבסיס השוכן ב[[רגבים]]. הבסיס נבנה על פי אותו מודל כמו בא"ח צנחנים בעיצובו של האדריכל [[שמואל שילה (אדריכל)|שמואל שילה]], וידוע בתנאיו המפנקים, לכן הוא מכונה לעיתים כ'לונה בא"ח'. העיצוב לוקח בחשבון את מרכיבי האימונים וגם את צורכי החייל עצמו. הבסיס נבנה על פי מודל אמריקאי כחלק מפרויקט שמימנו האמריקאים, עקב [[הסכם ואי]], במסגרתו התחייב צה"ל להעתיק בסיסים מהשטחים ולהקימם בתחומי [[הקו הירוק]].

ב-[[2017]] החל הבא"ח להפעיל את "קורס אלון" המכשיר [[סמל (דרגה)|סמלים]] ו[[מפקד כיתה|מפקדי כיתות]] בתפעול מקצועי של ה[[נמ"ר]], עם דגש על מקצועות המפקד, הנהג והקטלן (מפעיל עמדת המקלע [[קטלנית (אמצעי לחימה)|קטלנית]]){{הערה|{{וידאו}} [https://www.idf.il/אתרים/חטיבת-גולני/הצצה-ראשונה-לקורס-שישנה-את-חטיבת-גולני/ הצצה ראשונה לקורס שישנה את חטיבת גולני], אתר [[צה"ל]], 29 בנובמבר 2017}}.

 

 

{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0

|}

 

{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0

|+ <big>'''מפקדי החטיבה'''</big>

</gallery>

 

צבע הכומתה חום. הצבע נקבע לחטיבה ב-1976. לפני כן היו הכומתות של גולני בצבע חאקי כמו לשאר יחידות צה"ל. רק לוחמי סיירת גולני חבשו כומתות שחורות.

אל"ם יום-טוב חזן היה אז מפקד היחידות המיוחדות של החטיבה, סיפר: "עשינו מלחמת חורמה כדי לקבל כומתה משלנו, שלא נהיה דומים לג'ובניקים. רפול ז"ל היה הקחצ"ר, והוא אמר לנו 'לכו תקבעו צבע'. נתתי לו ארבע אפשרויות והוא פסל את כולן מכל מני סיבות 'רפוליות'. הוא אמר לי: 'לך תסתובב בין היחידות, שהחיילים יחליטו'. הם רצו חום כי זה מסמל את הקשר שלנו לאדמה".

הפעם הראשונה שחולקה הכומתה הייתה בסף אימון קיץ ב[[מדבר יהודה]]. המח"ט [[חיים בנימיני]] חילק אותה לקצינים והמג"דים חילקו לחיילים{{הערה|תופסים צבע / מאת משה דוד, מוסף "המגזין", של מעריב 11/07/2011 עמודים 4-5}}.

 

[[קובץ:GOLANI.jpg|שמאל|250px|ממוזער|אתר הנצחה ב[[מוזיאון גולני]], צומת גולני]]

*[[מוזיאון גולני]] - אתר ההנצחה ו[[מורשת קרב]] לחטיבת גולני ממוקם בסמוך למחלף גולני.

ביוני 2013 רכש [[ערוץ 10]] את זכויות השידור של הסדרה ושידר אותה כ[[סרט דוקומנטרי]] בן שני חלקים{{הערה|{{כלכליסט||ערוץ 10 רכש מ-ynet את הסדרה "גולני – ריאליטי טירונות"|3605187|16 ביוני 2013}}}}.

 

*מוטה הר-לב, '''גולני שלי - סיפורה של חטיבה מס' 1''', ירושלים: הוצאת [[דני ספרים]]

*[[אילן כפיר]] ויעקב ארז, '''צה"ל בחילו''', חיל הרגלים (גולני וגבעתי), ירושלים: הוצאת רביבים, 1982