אריאלה שביד – הבדלי גרסאות

נולדה ב[[קריית מוצקין]], גדלה ב[[קריית ביאליק]], ועברה ל[[תל אביב]] אחרי שירותה הצבאי. במשך שנים עבדה שביד כצלמת עבור עיתונים שונים, ביניהם "[[עולם הקולנוע]]", "[[אנשים (עיתון)|אנשים]]" ו"[[מוניטין (ירחון)|מוניטין]]". בתקופה זו התבלטה בתצלומי דיוקן של אמנים שונים, ביניהם: [[מנשה קדישמן]], [[לאה ניקל]], [[יחזקאל שטרייכמן]], [[אביבה אורי]], [[בתיה לישנסקי]] ואחרים.

ב-1996 הוצגה תערוכת היחיד שלה "היופי הוא הבטחה לאושר" (אוצרת לאה דובב) במוזיאוןב[[מוזיאון ישראל]]. בתערוכה תיעדה שביד את גופה לאחר [[כריתת שד|כריתת השד]] שעברה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.imj.org.il/he/exhibitions/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%94-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%94%D7%91%D7%98%D7%97%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8|הכותב=|כותרת=אריאלה שביד. היופי הוא הבטחה לאושר|אתר=מוזיאון ישראל|תאריך=}}</ref>. בשנים שלאחר מכן הציגה את התערוכה "עג'מי", שעסקה בנושא "הרכוש הנטוש" שמשפחות פלסטיניות הותירו מאחוריהן בעקבות [[מלחמת 1948]]; התערוכה "מכתב למערכת" (אוצרת מורן שוב) שבה השתמשה בצילומים של נשים פלסטיניות, נשים מתנחלות וחיילות שצילם צלם העיתונות מיקיר[[מיקי קרצמן]], ובעזרת תוכנת פוטושופ שתלה את פניה שלה במקום כל אחת מהנשים המתועדות בצילום המקורי; ו"האדום האדום הזה", תערוכה שיצרה עם הצלמת ריבי ברגר, שהתמקדה בסוכריות וממתקים ובכוחו של הרעל המתוק לפתות, להקסים, ולהוליך שולל,. ובשנתבשנת 2019 השתתפה בתערוכה "עידן חדש" (אוצרת הילה כהן־שניידרמן) ב[[מוזיאון בת ים]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.prtfl.co.il/archives/111564|הכותב=חגית פלג רותם|כותרת=הילה כהן שניידרמן: עידן חדש בבת ים|אתר=פורטפוליו|תאריך=12 במרץ 2019}}</ref>.

בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטתמ[[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב|אוניברסיטת בן-גוריון]].