הכומתות הירוקות (סרט) – הבדלי גרסאות

בהמשך הסרט נדמה כי העלילה מתפתחת לסוג של [[מערבון]] שבו יש מאבק בין "הטובים" לבין "הרעים". בקוורת' מצטרף לחיילים האמריקאים והם מגיעים למוצב שבנייתו לא נשלמה. חיילי צפון-וייטנאם עונים להגדרה הסטריאוטיפית (רוצחים ומענים נשים וילדים, מתעללים בגוויות וכדומה) ובקוורת' עוטה עליו מדי צבא (סמל להשלמתו עם מטרות המלחמה). תיאור מעשיהם של אנשי הווייטקונג עומד בניגוד מוחלט לרגישות שמגלים האמריקאים לחיי אדם ולמלחמה עבור החופש.

 

 

לווייטנאמים אין זהות משל עצמם, כמעט ואיננו רואים את פניהם והם דוברי [[אנגלית]] שוטפת. נדמה כי כל פגיעה בווייטנאמים היא מוצדקת, בעוד שעל פגיעות בחיילים אמריקאים יש [[קלוז-אפ]] (היות שמדובר במעשה ברברי ולא-הומני). החיילים האמריקאים פועלים תמיד ללא היסוס ומצולמים מלמעלה ומקדימה בעוד הווייטנאמים מצולמים מלמטה ומאחור. קירבי, המפקד האמריקאי הוא [[ג'נטלמן]] המייצג את ה[[הומניזם]] ההירואי: הוא מכבד את האישה, לוקח את ידה ועוזר לה. בסוף הסרט הוא אף הופך את הילד הווייטנאמי לחייל אמריקאי פוטנציאלי ואולי אף לאזרח אמריקאי. הכוונה ברורה - יש להפוך את הווייטנאמים לאמריקאים, להנחיל להם את ערכי ה[[חירות האדם|חירות]], ה[[דמוקרטיה]] וה[[קפיטליזם]]. בסיום הסרט אנו עדים לקירבי ולילד צועדים על החוף - וברקע השקיעה. ה[[אוקיינוס]] נמצא ממזרח ליבשת וגם כאן ישנה קלישאה: [[השמש]] שוקעת על המזרח ותפציע במערב. הילד הקטן שואל את קירבי מה יהא עליו עכשיו, וקירבי משיב כי מעתה הוא ידאג לו וכי הוא הסיבה למענה נלחמים האמריקאים.