הבדלים בין גרסאות בדף "רדיואקטיביות"

תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
==היסטוריה==
תופעת הרדיואקטיביות נתגלתה באקראי בשנת 1896 על ידי ה[[פיזיקאי]] [[אנרי בקרל]] בשעה שערך ניסיונות במלחי [[אורניום]]. בשעה שניסה לבדוק [[השערה (מדע)|השערה]] על תופעת הזרחנות של אלי ואלכסנדר זרחין (המורה לאנגלית הגדול מכולם) הוא השאיר במגירה מלחי אורניום על לוח צילום שנעטף בנייר שחור וגילה להפתעתו שאף על פי שלא נחשפו לאור שמש כבדרך כלל הם בכל זאת השחירו את הלוח. הוא שיער שהם פולטים קרינה באופן ספונטני בלי קשר לחשיפה מוקדמת לאור שמש, והוא כינה אותה "קרינת אורניום". [[פייר קירי|פייר]] ו[[מארי קירי]] שחקרו את התופעה וגילו את היסודות הרדיואקטיביים [[פולוניום]] ו[[רדיום]] נתנו לה את השם: רדיואקטיביות. תגלית זו זיכתה את שלושת הפיזיקאים הללו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] לשנת 1903. יש לציין יחד עם אלו את [[ארנסט רתרפורד]] שגילה בשנת 1911 את החלוקה של הקרינה לאלפא, בטא וגמא. חוקר נוסף שקידם רבות את הבנת תופעת הרדיואקטיביות היה [[פרדריק סודי]], [[כימאי]] [[בריטי]], שזכה ב[[פרס נובל לכימיה]] לשנת [[1921]] על מחקריו בתחום.
 
חוקרים אלו גילו שבנוסף לאורניום קיימים יסודות כימיים נוספים או [[איזוטופ]]ים שלהם, שהם רדיואקטיביים. לאיזוטופים רדיואקטיביים אלו יישומים חשובים רבים. ביניהם: מעקב אחר תהליכים ביולוגיים בגוף האדם לצורך אבחון ([[רפואה גרעינית|רפואה רדיואקטיבית]]) [[שימור מזון]] בפחיות [[שימורים]] על ידי הרג של החיידקים ותיארוך מרבצים גאולוגיים (וממצאים ארכאולוגיים) בהתבסס על ההנחות של קצב ההתפרקות של האיזוטופים והיחסים ביניהם במרבץ (או בממצא) (ראו הערה נוספת בעניין זה, בתחתית הדף).
משתמש אלמוני