אימאם – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Govardhan._A_Discourse_Between_Muslim_Sages_ca._1630_LACMA.jpg|ממוזער| אימאם [[האימפריה המוגולית|מוגולי]] בשיחה]]

'''אמאם''' (בערבית: إمام‎. מילולית: זה שלפני) היא עמדת מנהיגות [[אסלאם|אסלאמית]].

בשנותיו הראשונות של האסלאם, המונח אימאם התייחס לאנשים שהיו יורשיו של מוחמד בתפקיד מנהיג ה[[אומה (מונח אסלאמי)|אומה]] הערבית. אנשים אלו היו מופקדים על הנהגת הקהילה האסלאמית בכל היבטי החיים, ביניהם תחום הדת והמוסר. בשנים אלה, המונח [[ח'ליפה]] ואימאם היו מקבילים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Sayyid Mujtaba Musavi Lari|שם=Imamate and Leadership|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>

האמאם משמש לרוב כתואר של מנהיג פולחן של [[מסגד]] וקהילה [[מוסלמים|מוסלמית]] בקרב [[אסלאם סוני|מוסלמים סונים]]. בהקשר זה, אימאמים עשויים להוביל שירותי תפילה אסלאמיים, לשמש כמנהיגים בקהילה ולספק הדרכה דתית.<ref>Lindholm, Charles. "Leadership Categories and Social Processes in Islam: The Cases of Dir and Swat." ''Journal of anthropological research'' 42, no. 1 (1986): p.9.</ref>

עבור [[אסלאם שיעי|מוסלמים שיעים]], האימאמים הם מנהיגי הקהילה האסלאמית ([[אומה (מונח מוסלמי)|האומה]]) אחרי הנביא. המונח חל רק על בני ''[[אהל אל-בית]]'', משפחתו של נביא האסלאם [[מוחמד]], אשר נחשבים כבלתי ניתנים להשחתה.<ref>Corbin, Henry (1993) [1964]. ''History of Islamic Philosophy'' (in French). Translated by Sherrard, Liadain; Sherrard, Philip. London; Kegan Paul International in association with Islamic Publications for The Institute of Ismaili Studies. p. 30</ref>

הבחנה חשובה אשר אלו שאינם מוסלמים לרוב מתעלמים ממנה היא שלעדת האסלאם הסוני אין אימאמים באותו מובן של [[אסלאם שיעי|השיעה]]. במושגים יומיומיים, האימאם למוסלמים סונים הוא זה שמוביל תפילות פורמליות ([[פרד (אסלאם)|פרד]]) איסלאמיות, אפילו במקומות מלבד המסגד. בכל פעם שהתפילות מתקיימות בקבוצה של שניים או יותר עם אדם אחד מוביל הוא נקרא האימאם והאחרים עוקבים אחריו על ידי העתקת פעולות הפולחן שלו. הדרשה ביום שישי ניתנת לרוב על ידי אימאם ממונה. לכל המסגדים יש אימאם שיוביל את התפילות ( הקהילה ), למרות שלעיתים הוא יכול להיות חבר מהקהילה ולא אדם שמונה רשמית ומקבל שכר.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Cora Alexa Døving|שם=Position and Self Understanding of Sunni Muslim

Imams in Norway|כתב עת=Journal of Muslims in Europe|עמ=212-213}}</ref><ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://ingridmattson.org/article/can-a-woman-be-an-imam/|כותרת=Can a Woman be an Imam? Debating Form and Function in Muslim Women’s Leadership {{!}} Ingrid Mattson|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2020-04-23}}</ref>

המונח משמש גם למלומד או רשות חכם דתי מוכר באסלאם, לרוב עבור החכמים המייסדים של ארבעת [[מד'הב|המדהבים]] הסונים, או אסכולות המשפט [[פיקה|(''fiqh'')]]. כמו כן, הוא עשוי להתייחס גם למלומדים המוסלמים שיצרו את המדעים האנליטיים הקשורים ל[[חדית'|לחדית']] או שהוא עשוי להתייחס לראשי משפחת מוחמד בתקופת הדורות שלהם.<ref>{{Cite journal|title=The Muslim family|last=Dhami|first=Sangeeta|last2=Sheikh|first2=Aziz|date=November 2000|journal=Western Journal of Medicine|issue=5|doi=10.1136/ewjm.173.5.352|volume=173|pages=352–356|issn=0093-0415|pmc=1071164|pmid=11069879}}</ref>

באסלאם השיעי, מקום האימאם באמונה ומשמעותם מרכזיים יותר מאשר בסונה. האימאם השיעי מוצג כשקול לנביא מוחמד (מלבד העובדה שהוא אינו חווה התגלויות), האימאם מחזיק בידע שנמסר אליו ממלאכים, והוא אף יכול לחולל ניסים.<ref>{{Cite book|title=Spirituality and Islam.|last=Amir-Moezzi|first=Ali|date=2008|publisher=Tauris|isbn=9781845117382|location=London|page=103}}</ref> השיעים מאמינים כי האימאמים נבחרים על ידי אלוהים כדוגמאות מושלמות עבור המאמינים ולמובילי האנושות כולה בכל תחומי החיים. הם גם מאמינים כי כל האימאמים שנבחרו מוגנים מפני עשיית חטא והם ללא דופי. המוגנות הזאת נקראת ''עיסמה'' (عصمة). מתוך מעמד זה של האימאמים נגזר המושג "וולאיה", שהוא חובת נאמנות ואהבה לאימאם. שני מושגים אלה, האימאם והוולאיה, הם המושגים העיקריים אשר מבדילים את השיעה מהסונה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מוחמד עלי אמיר-מועזי|שם=רוחניות האסלאם השיעי|כתב עת=|עמ=231-276}}</ref>

באמונה השיעית, [[עלי בן אבי טאלב|עלי אבן אבי-טאלב]] היה האמאם הראשון, למרות היותו החליף הרביעי והאחרון. זאת מפני שלראייתם הוא היורש הראוי היחיד למוחמד מבין הח'ליפים. על פי אמונת [[התריסריים|השיעה האימאמית]], שהיא הזרם המרכזי בשיעה, עלי היה הראשון מבין 12 אימאמים ועל כן נהוג לכנות את הזרם "השיעה התרי-עשרית". בשנת 874, לאחר מותו של האימאם האחד עשר, אל-חסן אל-עסכרי, התגלעה מחלוקת בשיעה באשר לזהות היורש שלו. היו שטענו כי הוא לא הותיר בן יורש. מנגד, היו שטענו כי יש לו בן בשם מוחמד אשר הוסתר על ידי אביו במרתף ביתו בעיר [[סאמרא]] מפני [[בית עבאס|השלטון העבאסי]], שלטון הח'ליפות הסונית של אותה תקופה אשר רדף את השיעים. על אף שלא היו מקורות מהימנים לטענה זו, היא התקבלה כנכונה, ועל כן ראו במוחמד, בנו העלום של אל-עסכרי, את האימאם השנים עשר.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=|שם=בר אשר, מאיר מיכאל, חטינה, מאיר, and צ'לנוב, לילך. האסלאם : היסטוריה, דת, תרבות. 2017. עמ' 334-352334–352|כתב עת=}}</ref>

רעיון זה, של היעלמות האימאם השנים עשר התפתח עם השנים לרעיון הע'יבה, הקובע כי האימאם נעלם למקום לא ידוע לפרק זמן לא ידוע, וישוב בזמן המתאים להדריך את קהילת המאמינים. היעלמות האימאם נחלקת לשתי תקופות, ה"היעלמות הקטנה" וה"היעלמות הגדולה". ההיעלמות הקטנה נמשכה 66 שנים, במהלכה נשתמר הקשר של האימאם עם המאמינים באמצעות ארבעה נציגים. כאלה אלו מתו, החלה ההיעלמות הגדולה, אשר תסתיים רק עם שובו של האימאם בדמותו של [[מהדי|המהדי]], המשיח. היעלמות האימאמים הובילה למשבר אמונה גדולה בקהילה השיעית אשר גרם לרבים לנטוש את הדת. לאחר היעלמות האימאמים הפכה האנתט'אר, הציפייה לבואו של המהדי, לעקרון מהותי בזרם השיעי.<ref name=":1" />

ישנם חוגים שיעיים של הערצת אסלאמיים אשר נוהגים לייחס לאימאמים תכונות על טבעיות כמו ראייה למרחקים או ידיעת שפת בעלי החיים והצמחים. בשנים מאוחרות של התפתחות השיעה, השיעים האימאמיים התנערו מחוגים אלה וכינו אותם ע'ולאה, "מגזימים".<ref>מוחמד עלי אמיר-מועזי, רוחניות האסלאם השיעי, עמ' 106-107</ref>

השאלה בנוגע לאפשרות שנשים יהיו אימאמיות שנויה במחלוקת. כדי להיות אימאם, נדרש מאדם להיות בקיא בקוראן, לדעת לדקלם ממנו, ולהכיר את חוקי התפילה. תנאים אלה אינם שוללים את היותה של אישה אימאמית. עם זאת, על פי הסונה יש הנחיה שנשים יתפללו מאחורי הגברים כאשר שני המינים מתפללים ביחד, ועל כן אין מינוי של נשים לעמוד כאימאמיות בתפילות המוניות כמו תפילות יום שישי. מנגד, כאשר נשים מתפללות בתפילה ללא גברים, ממליצות רוב האסכולות הסוניות שאחת מהן תיקח את תפקיד האימאם בתפילה בהתבסס על כך שנשותיו של מוחמד הובילו תפילות.<ref name=":0" />

לעיתים [https://juravin.com/research/opinion/imams-giving-islam-bad-rep/ אימאמים] החזיקו בסמכות חילונית ודתית כאחד. זה היה המקרה ב[[עומאן]] בקרב כתות כמו [[איבאדיה|האיבאדיה]]. בפעמים אחרות התפקיד עבר בירושה, כמו אצל שושלת ירובה, שהתקיימה משנת 1624 ועד 1742. מידע נוסף נמצא ברשימת [[סולטני עומאן|השליטים של עומאן]].<ref>{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=dbsOoPpZiSEC&pg=PA50|title=The Countries and Tribes of the Persian Gulf|last=Miles|first=Samuel Barrett|publisher=Garnet Pub.|year=1919|isbn=978-1-873938-56-0|pages=50, 437|author-link=Samuel Barrett Miles|access-date=2013-11-15}}</ref> כמו כן, עד [[1962]] [[צפון תימן|שלטו בצפון תימן]] אימאמים מהשושלת [[זיידים|הזידית]].<ref>בת ציון עראקי-קלורמן. (2004). ''יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות,'' האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 378</ref>