מצרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) ח'ליף ==> ח'ליפה |
|||
שורה 44:
[[קובץ:PyramidDatePalms.jpg|ימין|ממוזער|200px|[[הפירמידה הגדולה של גיזה]] במרכז תעשיית התיירות המצרית.]]
בשנת [[30 לפנה"ס]] נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כשנחלקה [[האימפריה הרומית]] לשניים, עברה מצרים לאימפריה הרומית המזרחית – [[האימפריה הביזנטית]]. בין השנים [[639]]–[[641]] נכבשה מצרים על ידי ה[[ערבים]] בהנהגת ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב]]. הקלות שבה נכבשה מצרים על ידי הערבים המוסלמים נבעה מן היחסים הדתיים המעורערים בין [[נצרות אורתודוקסית|הכנסייה הביזנטית]] לבין [[נצרות קופטית|הכנסייה הקופטית]] המקומית. הכיבוש המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום מס גולגולת לשלטונות המוסלמים. על פי הערכות בשנת [[725]], ערב סיום שלטונו של [[בית אומיה]] ועלייתו של [[בית עבאס]] היו עדיין יותר מ-90% מתושבי מצרים נוצרים קופטים, זאת בשל המדיניות המוסלמית אשר ביקשה להשתמש במצרים כגשר לכיבוש מדינות צפון אפריקה ו[[אירופה]] ואשר ראתה בתושבים הנוצריים מקור הכנסה לטיפוח מכונת ה[[ג'יהאד]] באמצעות המיסים שנגבו מהם. אסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם [[הגירה|הגירתם]] של שבטים ערביים מ[[חצי האי ערב]] והגעתם של עוד כוחות צבא; הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים היו בעלי זכויות חוקיות ודתיות רבות יותר משל האוכלוסייה הילידית, זאת לצד קיפוח האוכלוסייה הילידית הנוצרית ואסלום בכוח במקרים רבים, תרמו לירידת שיעור הנוצרים באוכלוסייה המצרית ועליית שיעור הערבים והמוסלמים בה.
החל מן [[המאה ה-12]] ועד ל[[המאה ה-16|מאה ה-16]] נשלטה מצרים על ידי שושלות [[ממלוכים|ממלוכיות]] שונות. רשמית הפכה מצרים ל[[איילט]]<!-- קודם נרשם כאן "ואליאת" --> [[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] בשנת [[1512]] עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי ה[[סולטאן]] [[סלים הראשון]], אך למעשה המשיכו [[ביי]]ם ממלוכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האימפריה העות'מאנית - הו[[ואלי (תואר שלטוני)|ואלי]]. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד [[1798]], אז נכבשה מצרים על ידי [[נפוליאון]]. על אף שב־[[1801]] עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים, השתנה מאזן הכוחות הפנימי במצרים באופן דרמטי, הביים הממלוכים נחלשו מאוד במלחמה וקופתם המדוללת הקשתה עליהם מאוד לרכוש עבדים חדשים ולאמנם כחיילים. גם האימפריה העות'מאנית הוכיחה את אוזלת ידה במלחמות נגד נפוליאון שגורש בסופו של דבר על ידי [[הצי הבריטי]]. את המצב ניצל [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], [[קצין]] עות'מאני צעיר ממוצא [[אלבניה|אלבני]] שתפס את השלטון במצרים בשנת [[1805]]. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת 1952, רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האימפריה העות'מאנית עד [[1882]], עת הועברה לחסות [[האימפריה הבריטית]], אך למעשה שמרו מוחמד עלי ויורשיו על [[אוטונומיה]] רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למן המחצית [[המאה ה-19]] הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה ו[[הודו]], מיקומה האסטרטגי של מצרים חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה [[אימפריאליזם|האימפריאליסטית]] צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת [[תעלת סואץ]] בשנת [[1869]]. התעלה לא רק שלא תרמה דבר לכלכלתה של מצרים עד הלאמתה בשנת [[1956]] על ידי [[גמאל עבד אל נאצר]], אלא אף חייבה את גיוסם בכפייה של עשרות אלפי פלאחים מצריים לבנייתה, והכניסה את מצרים לחובות ענק למלווים בינלאומיים.
| |||