בית אומיה – הבדלי גרסאות

| משטר=[[ח'ליפה|ח'ליף]]

שושלת '''בֵּית אוּמַיָּה''' ([[ערבית]]: '''بنو أمية''', בני אמיה; '''الأمويون ''', האמיים) הייתה שושלת ה[[ח'ליףליפה|ח'ליפים]] הראשונה של [[האימפריה המוסלמית]] אחרי תקופת ארבעת ה"[[ראשידון]]" ("ישרי הדרך": [[אבו בכר]], [[עומר בן אל-ח'טאב|עומר]], [[עות'מאן]] ו[[עלי אבן אבו טאלב|עלי]]). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, אחד מחשובי המנהיגים בעיר [[מכה]] שמלפני ה[[אסלאם]]. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית מ[[דמשק]] בין [[661]] עד [[750]], ולאחר מכן שלטו ב[[ספרד]] מ-[[756]] ועד [[1031]].

לאחר מות מוחמד, בחרו האומיים להתאסלם ובדרך זו להשיב את כוחם הפוליטי כמקודם, כפי שאכן קרה. השבט תמך בבחירתם לשלטון של [[אבו בכר]] ו[[עמר בן אל-ח'טאב]], שלא היו לא מהשבט ההאשמי ולא משבט אומיה; בכך הם קידמו את האינטרס העיקרי של שבט אומיה - לא להחזיר את בני שבט האשם לשלטון. בימי שלטונם של שני ה[[ח'ליףליפה|ח'ליפים]] הראשונים החלו האומיים להשתלט על עמדות הכוח בראשות המדינה המוסלמית, שבאותה התקופה התרחבה גם לאזורי [[מצרים]] ו[[איראן|פרס]]. בסופו של דבר, רוב המשרות הפוליטיות והמינהליות נמצאו בידי בני שבט אומיה. עם מותו של עומר נוכחו האומיים שבידם הכוח להחזיר את השלטון לשבטם והם אכן תמכו בהכתרתו של [[עות'מאן בן עפאן]], מבני שבט אומיה, כח'ליף.

בתחילה היה מעאויה נציב ב[[סוריה]] תחת ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] השלישי, [[עות'מאן]]. אחר רצח עות'מאן בידי מי שזוהו כחסידי [[עלי אבן אבו טאלב]] מבני שבט האשם, הוא הוכתר עלי תחתיו. האומיים התנגדו לעלייתו של עלי ההאשמי לשלטון, מה שעלול היה לפגוע בכוחם, כפי שקרה בימי מוחמד. כשמועאויה מרד בעלי, האחרון לא יכול היה לנצל את האידאולוגיה הדתית להגנתו, כפי שעשה הנביא בשעתו מאחר ששבט אומייה כבר התאסלם. כיוון שאוצר המדינה המוסלמית הוחזק אז בידי בית אומייה, נוצל כוחם הכלכלי לצורך גיוס חיילים והרחבת כוחם הצבאי. השפעתם הקודמת סייעה לאומיים לצרף למחנם שבטים רבים (לימים, רובם ככולם יהפכו ל[[סונים]]). כך הצליח מועאויה לבסס שלטונו ולהקים את המדינה האומיית. שבט האשם ושבטים ערבים אחרים, בעיקר ב[[עיראק]] (האזור המתחרה לסוריה, מרכז שלטונם של האומיים), התלכדו סביב צאצאי עלי וניסו להשיב את שבט האשם לשלטון תוך ניצול דמותו הדתית של הנביא ושל עלי במלחמתם נגד בית אומייה. השלטון האומיי הפעיל את מדיניות ההתנקשויות בבכירי מנהיגי שבט האשם (מהם יצאו מאוחר יותר האמאמים השיעים). ב-[[657]] התעמתו שני הצדדים ב[[קרב צפין]]. הפנייה לבוררות עוררה על עלי את חמת חלק מחייליו, שטענו כי ההכרעה יכולה להינתן רק על ידי האל עצמו; בהמשך הם פרשו והקימו את הכת הראשונה בתולדות האסלאם - ה[[ח'וארג']]. אנשי עלי ובית אומייה התעמתו פעם נוספת ב-[[658]] ואף שידו של עלי הייתה על העליונה, גם קרב זה לא הכריע סופית מי יהיה הח'ליף המוסכם על כל המוסלמים. ברם, עם רציחתו של עלי ב-[[661]] בידי איש כת הח'וארג', מועאויה הכריז על עצמו כח'ליף האימפריה המוסלמית כולה. עלייתו לשלטון של מועאויה מסמנת את קץ שלטון ארבעת "הח'ליפים הצדיקים", שמרכז שלטונם היה מהערים הקדושות מכה ו[[אל-מדינה|מדינה]], ואת מעבר מרכז האומה המוסלמית לאזור הסהר הפורה.