לימוד בעל פה – הבדלי גרסאות

אף בשעה שהועלו דברי הנביא על הכתב, היה עדיין הכתב הערבי בשלבי התהוותו וחסר [[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] ו[[סימני פיסוק]] המאפשרים להבחין בין מילים. לכן, אף אז הייתה חשיבות לשימור הקוראן שבעל פה, כמקור מהימן. החוּפאז (רבים של חפיז) זכו להערכה רבה בחברה המוסלמית כמדקלמים שדבריהם היו נגישים אף להמוני העם הבורים. שינון בעל פה לא דרש אמצעי עזר יקרים ([[נייר]] היה נדיר בעולם המוסלמי וכתיבה נעשתה על מגילות עור). שינון בעל פה נחשב אף אמצעי בטוח יותר לשימור המידע – בעוד שמסמך כתוב עלול היה ללכת לאיבוד; אף אם יאבד חפיז בודד עדיין ייוותרו חופאז רבים שהקוראן חרות בזכרונם.

 

 

החופאז זוכים להערכה רבה בקהילה המוסלמית. הם זכאים להקדים את התואר "חפיז" לשמם. בתואר זה הם זוכים לאחר שהם עוברים בהצלחה מבחן אחד או יותר. באחד ממבחנים אלה הם מתבקשים להשלים פסוק הנבחר באופן אקראי מן הקוראן. כיוון שאינם יודעים איזה פסוק ייבחר, עליהם לדעת את מלוא הטקסט כדי להבטיח הצלחה בבחינה זו. בבחינה אחרת שבה עשוי המבקש לשאת בתואר "חפיז" לעמוד, הוא נדרש לדקלם פסוקים המכילים מילה מסוימת או צירוף מילים מסוים.