היסטוריה של ירושלים – הבדלי גרסאות

בשנת [[638]] נכבשה ירושלים על ידי המוסלמים לאחר מצור של שנתיים. לפי מסורת מוסלמית ה[[פטריארך]] [[סופרוניוס]] מסר את העיר לידי ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] [[עומאר בן אלחטאב]], לאחר שזה הציע לעיר [[כתב כניעה]] נוח וסובלני ביותר. כתב הכניעה פורסם כמנשר מטעם הח'ליף עומר, והוא מכונה [[חוזה עומר]] (عهدة عمر). הוא מבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי ירושלים, אוסר על פגיעה בכנסיות ועל פגיעה ברכושם של התושבים, ומאפשר פינוי מסודר של אנשי השלטון הביזנטי, וזאת בתנאי שישולם מס לשלטון המוסלמי ויתקבל שלטונם. עד מהרה התיר השלטון המוסלמי את חזרת היהודים לעיר, והר הבית ו[[הכותל המערבי]], שכוסו בשפכים בימי השלטון הנוצרי, נוקו. בתקופה ה[[בית אומיה|אומיית]] הוקמו על הר הבית [[מסגד אל-אקצא]], ו[[כיפת הסלע]]. תקופה זו הייתה לירושלים חשיבות רבה בעיני השלטון המוסלמי והחליף האומיי [[מועאויה בן אבי סופיאן|מועאויה הראשון]], מייסד בית אומיה, אף הושבע בה בשנת [[660]].