הבדלים בין גרסאות בדף "ואנג ג'ינג-ויי"

מ
אין תקציר עריכה
מ (חיים 7 העביר את הדף וואנג ג'ינגווי לשם ואנג ג'ינג-ויי: דפ"ש)
מ
{{שם בסדר המזרחי}}
{{מנהיג}}
'''וואנגואנג ג'ינגוויינג-ויי''' (ב[[אנגלית]]: '''Wang Jingwei;'''{{כ}} [[4 במאי]] [[1883]] - [[10 בנובמבר]] [[1944]]), נולד כוואנג ז'אומינג, אך ידוע בעיקר בשם העט שלו "ג'ינגווייינג-וייי", היה [[פוליטיקאי]] סיני. היה בתחילת דרכו חבר באגף השמאלי של ה[[קוומינטנג]] (KMT), והוביל ממשלה ב[[ווהאן]] נגד ממשלת הימין, אך מאוחר הפך לאנטי קומוניסטי לאחר כישלון מאמציו לשתף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. האוריינטציה הפוליטית שלו פנתה ימינה לאחר ששיתף פעולה עם ה[[יפן|יפנים]].
[[קובץ:Wang Jingwei Time Cover.jpg|ממוזער|דמותו של וואנג, בשער הטיים מגזין, 1935]]
וואנג היה מקורב ל[[סון יאט-סן]] בעשרים השנים האחרונות לחייו של סאן. לאחר מותו של סאן, וואנג ניהל מאבק פוליטי עם [[צ'יאנג קאי שק]] על השליטה בקוומינטנג, אך הפסיד. וואנג נשאר בתוך הקוומינטנג, אך המשיך להתווכח עם צ'יאנג עד פרוץ [[מלחמת סין–יפן השנייה]] ב-[[1937]], ולאחר מכן הוא קיבל הזמנה מהאימפריה היפנית להקים ממשלת משתפתי פעולה שנתמכת ביפן, בעיר [[נאנג'ינג]]. וואנג כיהן כראש המדינה של [[ממשלת בובות|ממשלת הבובות]] היפאנית עד מותו, זמן קצר לפני תום [[מלחמת העולם השנייה]]. אף על פי שהוא נחשב עדיין לתורם חשוב ב[[מהפכת שינהאי]], שיתוף הפעולה שלו עם יפן הקיסרית הוא נושא לוויכוח אקדמי, הניתוחים האופייניים מתייחסים אליו כ[[בגידה|בוגד]].
== קריירה מוקדמת ==
בשנים שקדמו ל[[מהפכת שינהאי]] בשנת [[1911]], היה וואנג פעיל בהתנגדות לממשלת צ'ינג. וואנג נודע בתקופה זו כנואם מצוין, ותומך נלהב בלאומיות הסינית. הוא נכלא על שתכנן את רצח של [[יורש עצר|יורש העצר]], הנסיך צ'ון, והודה באשמתו במשפט. הוא נשאר בכלא עד ל[[מרד ווצ'אנג]] והפך לגיבור לאומי עם שחרורו.{{הערה|''he Biographical Dictionary of Republican China.'' Eds. Howard L. Boorman and Richard C. Howard,(New York: Columbia University Press, 1970), pp. 370–371.}}
[[קובץ:Wang Jingwei and Chiang Kai-shek.jpg|ממוזער|וואנגואנג ג'ינגוויינג-ויי וציאנג קאי צ'ק, 1926]]
במהלך המהפכה של שינהאי ולאחר מכן, חייו הפוליטיים של ואנג מתאפיינים בהתנגדותו לאימפריאליזם המערבי. בראשית המאה העשרים הוא החזיק בכמה משרות בממשלת המהפכה של סון יאט-סן ב[[גואנגג'ואו]], והיה היחיד מבין חבריו של סאן שליווה אותו לנסיעות מחוץ לתחום הקוומינטנג בחודשים שקדמו למותו של סאן.
 
 
== בממשלת צ'יאנג ==
{{הפניה לערך מורחב|ממשלת וואנגואנג ג'ינגוויינג-ויי}}
ב־[[1931]] הצטרף וואנג לממשלה נגד צ'יאנג ב[[גואנגג'ואו]]. לאחר שצ'יאנג הביס את המשטר הזה, וונג השלים עם ממשלת נאנג'ינג של צ'יאנג והפך לדמות פוליטית בולטת במשך רוב העשור. וואנג מונה לראש הממשלה בדיוק כשהחל הקרב בשאנגחאי (1932). היו לו סכסוכים תכופים עם צ'יאנג והוא ניסה להתפטר במחאה כמה פעמים.
[[קובץ:Flag of the Republic of China-Nanjing (Peace, Anti-Communism, National Construction).svg|ממוזער|הדגל של ממשלתו של וואנג, מציינת את היותה אנטי קומוניסטית, ממשלת שלום ואיחוד לאומי.]]
בסוף [[1938]] עזב וואנג את צ'ונגצ'ינג ועבר ל[[האנוי]], [[הודו-סין]] הצרפתית, שם שהה במשך שלושה חודשים והודיע ​​על תמיכתו בהסדר עם היפנים. בתקופה זו נפצע בהתנקשות של סוכני הקוומינטנג. וואנג טס לשאנגחאי, שם נכנס למשא ומתן עם שלטונות יפן. הפלישה היפאנית נתנה לו את ההזדמנות שאותה ביקש זה זמן רב להקים ממשלה חדשה מחוץ לשליטתו של צ'יאנג קאי-שק.
[[קובץ:Wang and Nazis.jpg|ממוזער|וואנג מקבך פני דיפלומט נאצי שהגיע לשטח שליטתו, 1941]]
ב-[[30 במרץ]] [[1940]], וואנג הפך לראש המדינה של מה שנודע כמשטר וואנגואנג ג'ינגוויינג-ויי (רשמית "הממשלה הלאומית המתחדשת של הרפובליקה הסינית"), שבסיסה ב[[נאנג'ינג]]. בנובמבר 1940 חתמה ממשלת וואנג על הסכם "סין-יפנית" עם היפנים, מסמך שמאשר את 21 הדרישות של יפן לוויתורים פוליטיים, צבאיים וכלכליים רחבים.{{הערה|Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.) ''The Search for Modern China: A Documentary Collection'', W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331}}
 
ביוני [[1941]] נאם וואנג ב[[שידור רדיו]] מ[[טוקיו]], שבו שיבח את יפן, אישר את כניסתה לסין, מתח ביקורת על ממשלת קוומינטנג, והתחייב לעבוד עם האימפריה היפנית כדי להתנגד לקומוניזם ולאימפריאליזם המערבי. אבל באותו הזמן, וואנג המשיך לתאם את הפוליטיקה בתוך המשטר שלו, עם היחסים הבינלאומיים של צ'יאנג והמעצמות הזרות. אחרי שנתפסו ה[[התיישבות בינלאומית שאנגחאי|מובלעות הבינלאומיות בשאנגחאי]] ב-[[1943]], ולאחר שהמדינות המערביות הסכימו לבטל את מעמדן האקס-טריטוריאליות.{{הערה|Spence, Jonathan D. (1999) ''The Search for Modern China'', W.W. Norton and Company. p. 449.}}