תזמורת מאהאווישנו – הבדלי גרסאות

אף על פי שה[[בסיסט]] [[טוני לוין]] היה הראשון שמקלאפלין רצה לצטרף ללהקה, ריק לירד שהכיר את מקלאפלין מספר שנים נענה להזמנה. יאן המר הקלידן הצטרף בעקבות קשרי ידידות שהיו למקלאפלין עם הבסיסט [[מירוסלאב ויטוס|מירוסלב ויטוס]] מלהקת [[Weather Report]]. הלהקה נפגשה לראשונה ב[[יולי]] [[1971]] והתאמנה במשך שבוע. ההופעה החיה הראשונה שלהם הייתה בקפה Au Go Go בעיר ניו יורק, שם הופיעו כלהקת חימום לזמר ה[[בלוז]] [[ג'ון לי הוקר]]. למקלאפלין היו רעיונות ספציפיים לגבי הרכב הכלים בלהקה וזאת בהתאמה לתפיסתו המקורית למיזוג ז'אנרים שונים בהרכב. הוא רצה במיוחד כנר, כתורם אינטגרלי לצליל הכללי של הלהקה. עם התפתחות הקבוצה אימץ מקלאפלין את מה שהפך לסמל המסחרי הוויזואלי שלו - [[גיטרה כפולת צוואר]] (שישה מיתרים ושנים עשר מיתרים) שאפשרו מידה רבה של גיוון בטקסטורות מוזיקליות - ויאן המר, הקלידן הפך לאחד הראשונים שנגנו ב[[סינתיסייזר]] "מינימוג" בהרכב, מה שאפשר לו להוסיף עוד צלילים וסולו באופן חופשי יותר לצד הגיטרה והכינור. המוזיקה המוקדמת של הקבוצה, המיוצגת באלבומים כמו ''The Inner Mounting Flame'' משנת 1971, ''Birds of Fire'' משנת [[1973]], הייתה אינסטרומנטלית לחלוטין; באלבומיהם המאוחרים היו שירים בסגנון [[רית'ם אנד בלוז]] (R&B) או אפילו שירה בסגנון [[גוספל]] או מוזיקה דתית. בשנת 1973,בגלל התהילה הפתאומית והלחץ מהפרסום הלהקה המקורית החלה, להתייעף מהפעילות ומההופעות. מקלאפלין הצהיר, בראיון למגזין "גיג", כי הוא היה רוצה להוציא אלבום, כיוון שהוא חשב שהוא טוב. במקום זה יצא האלבום החי ''Between Nothingness & Eternity'' ובו חומר מאלבום האולפן.