חסה תרבותית – הבדלי גרסאות

ב[[הלכה]] ישנו איסור לאכול [[שרץ|שרצים]] הנלמד מהפסוק: "וכל שרץ העוף... שקץ הוא לכם", ו"לכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא ייאכל" (ויקרא, יא), לכן אסורים החרקים באכילה, לכן הירקות הנגועים במיני חרקים מהווים בעיה קשה מאוד עבור יהודים שומרי המצוות, היות שעליהם להיזהר ממיני חרקים שאינם תמיד נראים. החסה הפכה ממש סמל לירקות הנגועים, ולא בכדי, היא משמשת בית לחרקים רבים: [[כנימת עלה|כנימות עלה]], [[תריפס]], זחלי [[זבוב המנהרות]], זבובים מסוגים שונים, זחלי [[פרודניה]] ודומיהם, [[אקריות]], "פסוקים" הדומים לתריפס וכנימת עש הטבק. לכן יש רבנים המחמירים ופוסקים שיש לנקותם ביסודיות רבה על ידי שפשוף קפדני ואף השריה ב[[דטרגנט]], [[חומץ]] ומי מלח. כדי לפטור מניקוי קפדני כזה קמו חברות כגון: "בודק" ו"עלי קטיף", המרססות את הגידולים בכמויות גדולות של חומרי ריסוס, אך "אליה וקוץ בה"- נמצאו מינונים גדולים מאוד של חומרים רעילים בתוך החסה הגדלה בשיטה זו.