אקדמות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
GHEdition (שיחה | תרומות)
הרחבה
שורה 109:
 
[[קובץ:Parochet Akdamot.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[פרוכת (בית כנסת)|פרוכת]] עם השורה האחרונה של אקדמות רקומה עליה]]
'''אַקְדָמוּת''' הוא [[פיוט]] בשפה ה[[ארמית]], הנאמר בקהילות [[אשכנזים|אשכנז]] בחג ה[[שבועות]] באמצע או לפני ב[[קריאת התורה]]{{הערה. בפיוט יש 45 [[בית (שירה)|המנהגבתים]] המקורישבכל הואאחד לומרשתי אתשורות. האקדמותתחילה באמצעעוסק קריאתהפיוט התורהבתיאור גדולתו של [[אלוהים (יהדות)|הקב"ה]], אחרישאי הפסוקאפשר הראשון.לתארה גם עייןאילו לדוגמההיו [http://www.hebrewbooks.org/43202כל מחזורעצי לחגהיער השבועות],לקני רעדלהייםכתיבה תקצ"ב,וכל [http://www.hebrewbooks.org/pdfpagerבני האדם לכותבים.aspx?req=43202&st=&pgnum=143 דףאחר לטכך ע"ב-ממתוארים ע"אה[[מלאך|מלאכים]]. המשרתים כמהאת אחרוניםהאל, פיקפקוולבסוף עלמתואר מנהגדו-שיח זה,בין עי'עם משנהישראל ברורהלבין תצדאומות העולם:ב, ולכןהאומות רובשואלות הקהילותמדוע העבירועם אתישראל האמירהדבק ללפניבקב"ה, קריאתועם התורה,ישראל אבלמשיב ישבתיאור קהילותהשכר בודדותהמובטח שממשיכותלעובדי עםה' המנהגלעתיד המקורי.}}לבוא.
 
בפיוט יש 45 [[בית (שירה)|בתים]] שבכל אחד שתי שורות. תחילה עוסק הפיוט בתיאור גדולתו של [[אלוהים (יהדות)|הקב"ה]], שאי אפשר לתארה גם אילו היו כל עצי היער לקני כתיבה וכל בני האדם לכותבים. אחר כך מתוארים ה[[מלאך|מלאכים]] המשרתים את האל, ולבסוף מתואר דו-שיח בין עם ישראל לבין אומות העולם: האומות שואלות מדוע עם ישראל דבק בקב"ה, ועם ישראל משיב בתיאור השכר המובטח לעובדי ה' לעתיד לבוא.
 
==מחבר הפיוט==
[[קובץ:בעל ההקדמות.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבר רבי מאיר בן יצחק בעל האקדמות בגוש חלב, לפי אחת המסורות]]
הפיוט חובר על ידי רבי [[מאיר ש"ץ|מאיר ברבי יצחק ש"ץ נהוראי]], פייטן [[יהדות אשכנז|אשכנזי]] שחי ב[[וורמס]] (וורמייזא) בזמנו של [[רש"י]] ([[המאה ה-11]]).
 
נהוג שהחזן והציבור קוראים את הפיוט לסירוגין, שתי שורות קורא החזן בקול ושתי שורות עונה לו הציבור. יש נוהגים שה[[רב]] הוא שקורא את הפיוט.
הפיוט מהווה שריד למנהג קדום{{הערה|{{HebrewBooks|ר' [[וולף היידנהיים]]|מודע לבינה חלק הבנת המקרא, סוף שמות|33682|תקע"ה|ללא|עמוד=66}}; הובא גם אצל {{HebrewBooks|דב דוד ריפמן|שלחן הקריאה סימן י"ז|39529||ללא|עמוד=68}}; וראה גם דברי {{HebrewBooks|ר' [[ראובן מרגליות]]|נפש חיה סימן תצ"ד|7953||ללא|עמוד=108}}}}: בזמן [[המשנה]] נהגו לתרגם במהלך קריאת התורה כל פסוק לארמית עבור פשוטי העם שלא שלטו ב[[לשון הקודש]], כאשר התרגומים לוו בהקדמות ובפיוטים. בתקופת חיבור הפיוט אקדמות כבר פסק מנהג התרגום, אך חכמי אשכנז וצרפת שימרו אותו פעמיים בשנה - ב[[שביעי של פסח]] ובשבועות. בנסיבות אלו חיבר רבי מאיר ש"ץ פיוט זה, שבו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוהים ולעם ישראל.
 
==תפקיד הפיוט ומועד אמירתו==
==אגדות==
הפיוט מהווה שריד למנהג קדום{{הערה|{{HebrewBooks|ר' [[וולף היידנהיים]]|מודע לבינה חלק הבנת המקרא, סוף שמות|33682|תקע"ה|ללא|עמוד=66}}; הובא גם אצל {{HebrewBooks|דב דוד ריפמן|שלחן הקריאה סימן י"ז|39529||ללא|עמוד=68}}; וראה גם דברי {{HebrewBooks|ר' [[ראובן מרגליות]]|נפש חיה סימן תצ"ד|7953||ללא|עמוד=108}}}}: בתקופת [[חז"ל]] נהגו לתרגם במהלך [[קריאת התורה]] כל פסוק ל[[ארמית]] עבור פשוטי העם שלא שלטו ב[[לשון הקודש]].{{הערה|בימינו נשמר המנהג רק ב[[נוסח תימן|מנהג התימני]].}} לאחר שקראו פסוק מן התורה, תרגם אותו המתרגם, ורק אחרי התרגום המשיך בקורא לקרוא את הפסוק הבא. בבבל נעשה שימוש ב[[תרגום אונקלוס]] שהוא תרגום מילולי כמעט, אך ב[[נוסח ארץ ישראל|ארץ ישראל]] השתמשו ב[[תרגום ירושלמי]] או תרגום קרוב לו, שמוסיף הרחבות [[מדרש]]יות ואגדתיות לתרגום. בקריאות חגיגיות, הוסיפו המתורגמנים בארץ ישראל [[פיוט]]ים שאותם שילבו בתוך התרגום, ומשכך הם נכתבו אף הם בארמית.{{הערה|פיוטים מסוג זה נדפסו בידי [[יוסף יהלום]] ו[[מיכאל סוקולוף]], '''שירת בני מערבא: שירים ארמיים של יהודי ארץ ישראל בתקופה הביזנטית''', [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], ירושלים תשנ"ט.}}{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יונה פרנקל]]|מחזור לשבועות כמנהג בני אשכנז לכל ענפיהם|602835|ירושלים תש"ס, מבוא, עמ' י–יא||עמוד=8}}.}}
נסיבות חיבור הפיוט נכרכו באגדה עממית במסורת היהודית. האגדה מספרת על כומר בארצות [[אשכנז]] "בימי הקיסר אנדיס מרטין די לאנצי", בשנת [[311]], שהיה הורג בכישופיו יהודים רבים, ונתגלה לחכמים בחלום כי קיים יהודי מ[[עשרת שבטי ישראל]] ששוהה מעבר לנהר ה[[סמבטיון]] שביכולתו להילחם בכומר. רבי מאיר בר רבי יצחק נבחר להישלח, יחד עם קבוצת מלווים, אל מעבר לסמבטיון כדי לקרוא ליהודי זה. המאבק התקיים בנוכחות המלך, ובסיומו ניצח היהודי את הכומר וניצלו היהודים: "הקיסר ושריו הודו כי ה' האלוקים הוא מלך ישראל וגואלו וחזרו היהודים בשמחה לבתיהם". היה זה ערב חג השבועות, והזקן מעשרת השבטים כתב את פיוט האקדמות כשב[[אקרוסטיכון|ראשי בתיו]] רמז לשליח שנטל עליו את המשימה: "רבי מאיר בר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן חזק ואמץ". לפי האגדה ניתן לחצות את הנהר רק ב[[שבת]] שבמהלכה הוא נח מזעפו, אך הוא נמצא מחוץ ל[[תחום שבת]], ולכן לרבי מאיר אסור היה, מבחינה הלכתית, לחזור לאשכנז דרך הנהר. בדרכו הראשונה ניתנה לו היתר מיוחד משום ש[[פיקוח נפש]] דוחה שבת.
 
בתקופה מאוחרת פסקו במרבית הקהילות מלתרגם בשעת קריאת התורה, כיין שארמית כבר לא הייתה שפת הדיבור ותועלתו של התרגום התבטלה. אולם, בחלק מהמנהגים השתמר המנהג לתרגם את קריאת התורה (ואת ה[[הפטרה]]) בקריאות חגיגיות ב[[פסח]] וב[[שבועות]]. למשל, ב[[נוסח איטליה]] נהגו לתרגם את כל ההפטרות שבמועדים אלה, אך לא את קריאת התורה. ב[[נוסח אשכנז]]נהגו לתרגם את קריאת התורה וההפטרה ב[[שביעי של פסח]] ([[קריעת ים סוף]], ו[[שירת דוד]]), את קריאת התורה ביום הראשון של שבועות ([[מעמד הר סיני]] ו[[עשרת הדברות]]), ואת ההפטרה ב[[יום טוב שני של גלויות|יום השני]] של שבועות ([[תפילת חבקוק]]).{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יונה פרנקל]]|[[מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם|מחזור לפסח כמנהג בני אשכנז לכל ענפיהם]]|602836|ירושלים תשנ"ג, מבוא, עמ' כ–כא||עמוד=18}}.|שם=פסחכ}} כמו בארץ ישראל, גם באשכנז ובצרפת הוסיפו המתרגמים פיוטים לתרגום במקומות שונים במהלך הקריאה, למשל לפני תרגומו של כל אחד מעשרת הדברות. בנסיבות אלו חיבר רבי מאיר ש"ץ פיוט ארמי זה כהקדמה לתרגום הקריאה, שבו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוהים ולעם ישראל. הפיוט אמור לפתוח את תרגומו של המתרגם, ולכן הוא נאמר בידי המתרגם, לאחר קריאת הפסוק הראשון מקריאת התורה, ולפני תחילת תרגום הפסוק הזה.{{הערה|{{אוצר החכמה|פרנקל|מחזור לשבועות|602835|מבוא, עמ' כח||עמוד=26}}.|שם=שבועות כח}}
לפי גרסה אחרת, הסיפור התרחש בשנת [[ד'קכ"א]] (360–361), והפיוט חובר על ידי רבי מאיר עצמו בעת שליווה את היהודי מעשרת השבטים לקראת יציאתו, כיוון שידע שלא יוכל לשוב יחד עמו לאשכנז. בגרסה זו מכונה האיש על שום צבע שערו, "היהודי האדמוני", ורבי מאיר נשא לאישה את בתו, ואילו היהודי נשא באשכנז לאישה את בתו של רבי מאיר.
 
בסוף ימי הביניים נעלם מנהג התרגום בקריאות החגיגיות באשכנז. אף על פי כן, הפיוט אקדמות נותר על כנו, כנראה בשל החיבה היתרה שרחשו לו המתפללים. וכך, גם לאחר שהתרגומים כבר לא נאמרו, ואתם מרבית פיוטי התרגום, ואף לא נדפסו במחזורים, המשיכו לומר את הפיוט "אקדמות" במקומו המקורי, לאחר קריאת הפסוק הראשון בקריאת התורה, אף שכבר לא היה התרגום שהוא נועד לשמש לו הקדמה.{{הערה|למעשה, עוד שני פיוטי תרגום זכו אף הם להגיע למחזורים המודפסים: [[ארכין]] ו[[יציב פתגם]], אך הם ידועים פחות. ארכים לא נאמר במרבית הקהילות, ויציב פתגם נועד להפטרה של יום שני של שבועות, ומשכך אינו מוכר בארץ ישראל.}} לאחר שמנהג התרגום בשבועות השתכח, נראתה אמירת הפיוט באמצע קריאת התורה כדבר חריג, וה[[פוסק]]ים ה[[אחרונים]] עוררו דיון בשאלה האם מותר לומר את הפיוט אקדמות במקומו המקורי באמצע קריאת התורה, או שיש בכך משום [[הפסק (הלכה)|הפסק]]. הראשון שפרסם שאלה זו היה רבי [[דוד הלוי סגל]], הט"ז, שטען שיש בכך הפסק אסור בקריאת התורה, והציע להעביר את אמירת הפיוט אל קודם תחילת הקריאה (ישנם פוסקים מוקדמים יותר שהעלו הצעה זו, אך דבריהם לא התפרסמו).{{הערה|ט"ז, {{ויקיטקסט|ט"ז על אורח חיים תצד|אורח חיים תצ"ד}}, ס"ק א.}} בתחילה דעת הט"ז לא התקבלה, והמנהג הותיק נותר על כנו,{{הערה|ראו למשל דברי ה[[מגן אברהם]], {{ויקיטקסט|מגן אברהם על אורח חיים קמו|אורח חיים קמ"ו}}, ס"ק א, המתעלם מדברי הט"ז ומציין את המנהג הישן.}} אך עם השנים נפוצה דעת הט"ז ורבים בקשו לנהוג לפיה, מה שהביא פוסקים אחרים לדחות את דבריו ולהגן על המנהג הישן.{{הערה|למשל שו"ת שער אפרים, [https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=101700&width=-17&scroll=0&udid=15897823875315302&pagenum=21 אורח חיים סימן י']; רבי [[יעקב ריישר]], חק יעקב [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40377&st=&pgnum=140 סימן תצ"ד ס"ק ג]; שו"ת קרית חנה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=219&st=&pgnum=16&hilite= סי' ז]; רבי [[מאיר איזנשטט]], שו"ת פנים מאירות חלק ג' [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=1302#p=355&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= סימן לא]. מאידך, פוסקים אחרים הצטרפו דווקא לעמדת הט"ז.{{הערה|כך כתב רבי [[יעקב עמדין]] בסידורו; [[חת"ם סופר]] בהערותיו לשו"ע שם, ועוד.}} המחלוקת סבבה הן את דיני קריאת התורה והאיסור להפיסק בה, והן את שאלת מעמדו של [[מנהג (יהדות)|מנהג]] ותיק והאם ניתן לשנות כשהוא נראה כנוגד את ההלכה. בסופו של דבר, מרבית האחרונים צטטו את דברי הט"ז,{{הערה|למשל {{משנה ברורה|תצד|ב}}.}} וברוב הקהילות הועברה אמירת הפיוט אל קודם קריאת התורה.{{הערה|{{אקדמיה|אליעזר יהודה בראדט|"אמירת פיוטי 'אקדמות' ו'יציב פתגם' בחג השבועות"|39360294|'''[[ירושתנו]]''' י (תשע"ט), עמ' תקיד–תקלד}}.}} אמנם, בקהילות [[יהדות גרמניה|גרמניה]] גברה דוקא השפעת רבי [[יעקב ריישר]], והן המשיכו וממשיכות במנהג הישן לומר את אקדמות אחר הפסוק הראשון של קריאת התורה.{{הערה|שם=שבועות כח}}{{הערה|{{הערה|מחזור לחג השבועות, רעדלהיים תקצ"ב, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43202&st=&pgnum=143 דף לט ע"ב-מ ע"א]; מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז לשנת תשע"ט, בתוך '''[[ירושתנו]]''' י (תשע"ט), עמ' 61.}}
חוקר המסורה הגרמני רבי [[וולף היידנהיים]], ב[[מחזור תפילה|מחזור]] שלו לשבועות, פקפק בתוקף ההיסטורי של הסיפור, אך הוסיף "אם קבלה היא - נקבל". הסיפור גם נוגד מסורות שונות המציינות את מקום קבורתו של רבי מאיר באירופה או בארץ ישראל, בעוד שלפי הסיפור הוא נותר עם עשרת השבטים ונפטר שם. העותק הקדום ביותר של סיפור זה ששרד והתגלה רק לאחרונה{{דרושה הבהרה|מתי הוא התגלה?}} הודפס בעברית בשנת [[ה'ש"ץ]] (1629–1630), ונכתב בעצמו על בסיס כתב יד קדום יותר ב[[יידיש]]{{הערה|נחום זאב רוזנשטיין, [http://tvunah.org/2013/05/07/אמירת-אקדמות-בחג-השבועות/ אמירת אקדמות בחג השבועות והמעשה המופלא שנקשר בו]}}. בשנת [[ה'תנ"ד]] (1693) הופיע ב[[פירט (עיר)|פיורדא]] ב[[גרמניה]] הסיפור המלא בספר ביידיש בשם "מגילת רבי מאיר". בספר "[[מעשה נסים]]" ([[אמסטרדם]], [[ה'תנ"ו]]-[[1696]]), המתעד ביידיש אגדות יהודיות ב[[וורמס]] שבה חי רבי מאיר, מוזכר הסיפור רק בדרך אגב, במסגרת תיאור של הגלגל שהפך את הכומר לבעל כוחות כישוף{{הערה|מעשה נסים, סיפור כ"ב}}. הסיפור לא הוזכר בספרות התורנית המרכזית, למעט אזכורים קצרים כגון בספר [[אליה רבה]] בתחילת המאה-18ׂ{{הערה|סימן תצד}}, וכן אצל רבי [[אברהם בן חנניה יגל|אברהם יגל]], מחכמי איטליה
(1553–1624){{הערה|אברהם יגל, '''בית יער הלבנון''', פורסם בקובץ על יד, 37–44}}. תרגום נוסף לעברית של האגדה הופיע בפולין בשנת 1916 בספר "מעשה גבורות", ומוצגת בו גרסה שונה על בסיס כתב יד שהיה לפניו{{הערה|שואל מאנדער, '''מעשה גבורות ד'''', לבוב. "בו יבואר מה שקרה להיהודים בארץ אשכנז לפני תשע מאות שנה על ידי גוי אחד רשע, ובעזרת השם ניצולו על ידי ר' מאיר שץ בעל אקדמות, והוא יקר המציאות"}}.
 
בקהילת וורמייזא עצמה, עיר מגוריו של מחבר הפיוט, לא נהגו לקרוא אקדמות, בשל סיפור על [[שליח ציבור]] שפעם אחת השתפך בקול נעים בעת הקריאה עד שיצאה נשמתו{{הערה|מנהגות וורמייזא לרבי יודא ליווא קירכהיים, מפעל תורת חכמי אשכנז, מכון ירושלים. תשמ״ז}}.
 
אגדה נוספת מספרת שהפיוט נכתב בכוונה בלשון ארמית מאוחרת, שהיא לשון שהמלאכים אינם מבינים, כיוון שהיצירה הוחשבה מושלמת, והיה חשש מפגיעתם הנקמנית של המלאכים המקנאים. בלשון זו הם לא שלטו וכך נשמר המחבר מפגיעתם הרעה.
 
==תוכן הפיוט==
שורה 135 ⟵ 127:
 
הפיוט כתוב כולו בשפה ה[[ארמית]] עם [[חריזה|חרוז]] אחיד - "תָא" בסופי השורות. הבתים של הפיוט ערוכים ב[[אקרוסטיכון]] בחלקו הראשון של הפיוט לפי סדר ה[[אלפבית]] ולאחר מכן לפי שמו של הפייטן, "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ", אות לכל שורה. הפיוט נקרא אקדמות על שם פתיחתו, "אַקְדָמוּת מילין ושָרָיוּת שוּתָא" (הקדמת הדברים ופתיחת השיחה). יש בפיוט 45 [[בית (שירה)|בתים]] שבכל אחד שתי שורות.
 
==זמן אמירת הפיוט==
המנהג המקורי לומר את הפיוט לאחר קריאת הפסוק הראשון של סדר הקריאה בתורה לחג השבועות. אולם התעורר פולמוס סביב אמירת הפיוט באמצע קריאת התורה, משום שחלק מהפוסקים (למשל, הרב [[דוד הלוי סגל]], בטורי זהב על [[שולחן ערוך|שו"ע]] [[אורח חיים|או"ח]] תצ"ד) ראו באמירתו הפסק, ואחרים ראו חשיבות במסורת הקדומה של אמירתו באמצע קריאת התורה דווקא. היום נהוג ברוב המקומות שהעולה מברך רק אחרי אמירת הפיוט, אבל יש מקומות ששומרים על המנהג הישן{{הערה|מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז לשנת תשע"ט, עמ' 61, בתוך [[ירושתנו]] כרך י (תשע"ט).}}. החזן והציבור קוראים את הפיוט ביחד, שתי שורות קורא החזן בקול ושתי שורות עונה לו הציבור.
יש נוהגים שה[[רב]] הוא שקורא את הפיוט.
 
==לחן==
שורה 147 ⟵ 135:
 
מנגינה נוספת משמשת בבתי כנסת של [[יהדות גרמניה]], ומושרת בשבועות גם בחלקים של [[תפילת ערבית]], [[קריאת ההלל]] ו[[ברכת כהנים]]. ישנה השערה כי מקור מנגינה זו בשיר פולק גרמני{{הערה|1=Beer Bernard, "[http://www.scribd.com/doc/31159472/Untitled Liturgical and Musical Aspects of Shavuot]", Shavuot-to-Go 5769 (2009, NY, Yeshiva Univ. Center for the Jewish Future) page 5.}}. בחצרות [[חסידות גור]] ו[[חסידות אלכסנדר]] נהגו לשיר את הפיוט בניגון מיוחד שהחסידים מלחינים מדי שנה{{הערה|[[אברהם מאיר הברמן]], '''הפיוט: מהותו והתפתחותו''', 1969}}.
 
==אגדות==
נסיבות חיבור הפיוט נכרכו באגדה עממית במסורת היהודית. האגדה מספרת על כומר בארצות [[אשכנז]] "בימי הקיסר אנדיס מרטין די לאנצי", בשנת [[311]], שהיה הורג בכישופיו יהודים רבים, ונתגלה לחכמים בחלום כי קיים יהודי מ[[עשרת שבטי ישראל]] ששוהה מעבר לנהר ה[[סמבטיון]] שביכולתו להילחם בכומר. רבי מאיר בר רבי יצחק נבחר להישלח, יחד עם קבוצת מלווים, אל מעבר לסמבטיון כדי לקרוא ליהודי זה. המאבק התקיים בנוכחות המלך, ובסיומו ניצח היהודי את הכומר וניצלו היהודים: "הקיסר ושריו הודו כי ה' האלוקים הוא מלך ישראל וגואלו וחזרו היהודים בשמחה לבתיהם". היה זה ערב חג השבועות, והזקן מעשרת השבטים כתב את פיוט האקדמות כשב[[אקרוסטיכון|ראשי בתיו]] רמז לשליח שנטל עליו את המשימה: "רבי מאיר בר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן חזק ואמץ". לפי האגדה ניתן לחצות את הנהר רק ב[[שבת]] שבמהלכה הוא נח מזעפו, אך הוא נמצא מחוץ ל[[תחום שבת]], ולכן לרבי מאיר אסור היה, מבחינה הלכתית, לחזור לאשכנז דרך הנהר. בדרכו הראשונה ניתנה לו היתר מיוחד משום ש[[פיקוח נפש]] דוחה שבת.
 
לפי גרסה אחרת, הסיפור התרחש בשנת [[ד'קכ"א]] (360–361), והפיוט חובר על ידי רבי מאיר עצמו בעת שליווה את היהודי מעשרת השבטים לקראת יציאתו, כיוון שידע שלא יוכל לשוב יחד עמו לאשכנז. בגרסה זו מכונה האיש על שום צבע שערו, "היהודי האדמוני", ורבי מאיר נשא לאישה את בתו, ואילו היהודי נשא באשכנז לאישה את בתו של רבי מאיר.
 
חוקר המסורה הגרמני רבי [[וולף היידנהיים]], ב[[מחזור תפילה|מחזור]] שלו לשבועות, פקפק בתוקף ההיסטורי של הסיפור, אך הוסיף "אם קבלה היא - נקבל". הסיפור גם נוגד מסורות שונות המציינות את מקום קבורתו של רבי מאיר באירופה או בארץ ישראל, בעוד שלפי הסיפור הוא נותר עם עשרת השבטים ונפטר שם. העותק הקדום ביותר של סיפור זה ששרד והתגלה רק לאחרונה{{דרושה הבהרה|מתי הוא התגלה?}} הודפס בעברית בשנת [[ה'ש"ץ]] (1629–1630), ונכתב בעצמו על בסיס כתב יד קדום יותר ב[[יידיש]]{{הערה|נחום זאב רוזנשטיין, [http://tvunah.org/2013/05/07/אמירת-אקדמות-בחג-השבועות/ אמירת אקדמות בחג השבועות והמעשה המופלא שנקשר בו]}}. בשנת [[ה'תנ"ד]] (1693) הופיע ב[[פירט (עיר)|פיורדא]] ב[[גרמניה]] הסיפור המלא בספר ביידיש בשם "מגילת רבי מאיר". בספר "[[מעשה נסים]]" ([[אמסטרדם]], [[ה'תנ"ו]]-[[1696]]), המתעד ביידיש אגדות יהודיות ב[[וורמס]] שבה חי רבי מאיר, מוזכר הסיפור רק בדרך אגב, במסגרת תיאור של הגלגל שהפך את הכומר לבעל כוחות כישוף{{הערה|מעשה נסים, סיפור כ"ב}}. הסיפור לא הוזכר בספרות התורנית המרכזית, למעט אזכורים קצרים כגון בספר [[אליה רבה]] בתחילת המאה-18ׂ{{הערה|סימן תצד}}, וכן אצל רבי [[אברהם בן חנניה יגל|אברהם יגל]], מחכמי איטליה
(1553–1624){{הערה|אברהם יגל, '''בית יער הלבנון''', פורסם בקובץ על יד, 37–44}}. תרגום נוסף לעברית של האגדה הופיע בפולין בשנת 1916 בספר "מעשה גבורות", ומוצגת בו גרסה שונה על בסיס כתב יד שהיה לפניו{{הערה|שואל מאנדער, '''מעשה גבורות ד'''', לבוב. "בו יבואר מה שקרה להיהודים בארץ אשכנז לפני תשע מאות שנה על ידי גוי אחד רשע, ובעזרת השם ניצולו על ידי ר' מאיר שץ בעל אקדמות, והוא יקר המציאות"}}.
 
בקהילת וורמייזא עצמה, עיר מגוריו של מחבר הפיוט, לא נהגו לקרוא אקדמות, בשל סיפור על [[שליח ציבור]] שפעם אחת השתפך בקול נעים בעת הקריאה עד שיצאה נשמתו{{הערה|מנהגות וורמייזא לרבי יודא ליווא קירכהיים, מפעל תורת חכמי אשכנז, מכון ירושלים. תשמ״ז}}.
 
אגדה נוספת מספרת שהפיוט נכתב בכוונה בלשון ארמית מאוחרת, שהיא לשון שהמלאכים אינם מבינים, כיוון שהיצירה הוחשבה מושלמת, והיה חשש מפגיעתם הנקמנית של המלאכים המקנאים. בלשון זו הם לא שלטו וכך נשמר המחבר מפגיעתם הרעה.
 
==לקריאה נוספת==
שורה 152:
* נפתלי נתן סג"ל (אנדור) ברגר, '''תפילות ופיוטים בארמית בסדר התפילה: ובמיוחד תולדותיה ומקורותיה של שירת אקדמות''', מהונגרית: י"צ מושקוביץ, י. שורצברט. [[דיסרטציה]] לקבלת תואר [[דוקטור]]. בני ברק, תשל"ג (בשפת המקור: בודפשט, 1946).
* [[אמנון שפירא]], '''אקדמות: מתורגם לעברית ומפורש''', תשמ"?
* {{אקדמיה|אליעזר יהודה בראדט|"אמירת פיוטי 'אקדמות' ו'יציב פתגם' בחג השבועות"|39360294|'''[[ירושתנו]]''' י (תשע"ט), עמ' תקיד–תקלד.}}
 
==קישורים חיצוניים==