חצר חסידית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מסוי\1
שורה 13:
* '''[[טיש]]''' (שולחן, ב[[יידיש]])- מנהג בו חסידים מתכנסים בחצרו של האדמו"ר, בעיקר בשבתות וחגים, ל[[עונג שבת]] ו[[סעודה שלישית]]. החסידים יושבים סביב או בסמיכות לשולחן שבראשו יושב האדמו"ר. החסידים שרים, שומעים דברי האדמו"ר הדורש ב[[תורת החסידות]] ונוטלים [[שיריים]] מסעודתו. נהוג בטיש גם לחלק [[קוגל]] לחסידים אחרי שהאדמו"ר ברך עליו. בקרב [[חסידות חב"ד]] הטיש מכונה [[פארבריינגען]] ([[התוועדות]] ב[[תרגום חופשי]] מיידיש), כן בחסידות חב"ד בשונה משאר חסידויות פולין סגנון הפארבריינגען שונה (האדמו"ר מדבר זמן רב יותר ובין 'דרשה' ל'דרשה' (המכונה 'שיחה') מנגנים החסידים). בחסידויות גדולות מקובל להתקין [[טריבונה]] מדורג (ביידיש: פארענצ'עס) בגודל הנדרש ועל מדרגותיו עומדים החסידים ומביטים על האדמו"ר.
* '''[[משב"ק]]''' (ראשי תבות: משמש בקודש)- החסיד הקרוב ביותר לרבי, במקרה בו האדמו"ר זקוק לעזרה (כגון אדמו"ר זקן הזקוק לעזרה בהליכה) המשב"ק הוא המסייע לו. המשב"ק בדרך כלל הוא גם האחראי לסדרי קבלת הקהל, לשליחויות שונות, וכדומה. בחסידות חב"ד קרוי תפקיד זה בשם "מזכיר".
* '''ניגון''' - בחסידות קיימת חשיבות רבה לניגון, והדבר אף מתאפיין בז'אנר מיוחד ל[[ניגונים חסידיים]] (שבהשפעתו נוסד הז'אנר "[[מוזיקה חסידית]]"). לחסידויות רבות יש [[מלחין]], בין הידועים שבהם היה [[יעקב תלמוד]] שהיה מלחין ונגן החצר של [[חסידות גור]], או רבי יעקב טאליחאנער שהיה מלחין לחסידויות הליטאיות, סלונים וקארלין. בדרך כלל חסידים אלו מכונים '''בעל-מנגן,''' שהוא חסיד שניחן בחוש מוזיקלי, אך לא בהכרח מלחין. ולעיתים מבצע את הניגונים בטיש או בהתוועדות. לחסידויות מסויימותמסוימות ישנה מקהלה ('''קאפעליע''') המבצעת את הניגונים, ובדורות האחרונים המקהלות החלו גם להקליט את הניגונים, כמו מקהלת [[ניח"ח]] ב[[חסידות חב"ד]]. יש חסידויות, בהן הניגון בעל משמעות רבה יותר, ה[[אדמו"ר]] הוא המלחין, כגון ב[[חסידות מודז'יץ]], בה מודגש במיוחד נושא הניגון ([[ניגוני מודז'יץ]]), וב[[חסידות ברסלב]] ([[ניגוני ברסלב]]), בה מספרים שרבי [[נחמן מברסלב]] חיבר ניגון לכל דבר תורה שלו. ב[[חסידות חב"ד]] מייחסים חשיבות רבה לניגון{{הערה|1=חשיבות הניגון בחסידות חב"ד: [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=419&ArticleID=632 קולמוס הנפש] באתר [[צעירי אגודת חב"ד בישראל|צעירי חב"ד]]}} וניגונים רבים מוכרים גם מחוץ לחסידות - [[ניגוני חב"ד]].
* '''נסיעה''' - חסידים שגרים הרחק מאדמו"ריהם ומעוניינים לשהות עמם בשבתות ובחגים, נוהגים לעזוב את ביתם, לפעמים, אף בלי בני משפחתם, ו"נוסעים" אל האדמו"ר. בחצרות חסידיות רבות ייחסו חשיבות רבה ל"נסיעה". בעבר, ב[[מזרח אירופה]], הייתה נסיעה כזו יכולה להימשך שבועות. גם כיום, חסידים הגרים בארץ אחרת מרבם, נוסעים אחת לתקופה לפרק זמן בן כמה שבועות. בגור, אף מקובל, שבמשך כל [[עשרת ימי תשובה]], נשארים כל האברכים בבית המדרש הגדול בצל רבם.
* '''קוויטל''' - בקשות החסידים לצדיק כתבו בפתקאות הנקראות "קוויטל". לרוב מצורף לקוויטל "פדיון" - סכום כסף שניתן כתרומה לרבי. הפדיון מהווה סמל לכך שהחסיד פודה עצמו ומשפחתו מצרות. בחב"ד מכונה פתק הבקשה פ"נ - ראשי התיבות של 'פדיון נפש'.