מיכאל פקטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר בפרק קישורים חיצוניים; סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 15:
 
==קורות חיים==
מיכאל פקטה נולד בשנת [[1886]] ב[[סנטה|זֶנטָה]] (Zenta) שבאזור [[באצ'קה|בַּאצ'קָה]], בחלק ה[[הונגריה|הונגרי]] של [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] (כיום סֶנטָה, בתחומי הפרובינציה האוטונומית [[וויבודינה]] של [[סרביה]]). בשנת [[1909]] סיים את ה[[דוקטורט]] ב[[אוניברסיטת בודפשט]]. מנחהו לדוקטורט היה [[לאופולדליפוט פייר]] (מורם של מתמטיקאים דגולים כ[[פאול ארדש]], [[ג'ון פון נוימן]], [[ג'ורג' פוליה]] ו[[פולפאל טורןטוראן]]). עם סיום הדוקטורט נסע פקטה ל[[אוניברסיטת גטינגן]], שהייתה מרכז מתמטי באותם הימים, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת בודפשט, שם קיבל משרת [[פריבט-דוצנט]]. בנוסף, לימד [[שיעור פרטי|שיעורים פרטיים]] במתמטיקה. בין היתר לימד את יאנוש נוימן, מי שנודע לימים בארצות הברית כג'ון פון נוימן. בשנת [[1922]] פרסם פקטה מאמר עם פון נוימן בנושא [[קוטר עלסופי]] (transfinite diameter); זהו ה[[מאמר מדעי|מאמר המדעי]] הראשון של פון נוימן. רוב עבודתו המחקרית של פקטה מוקדשת לנושא זה.
 
ב-[[1928]] [[העלייה הרביעית|עלה לארץ ישראל]] ועבד כאחד מראשוני המרצים במכון למתמטיקה ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]], וב-[[1929]] התמנה ל[[פרופסור]] במכון. הוא עמד בראש המכון לאחר המתמטיקאים המפורסמים [[אדמונד לנדאו]] ו[[אברהם הלוי פרנקל]]. מאוחר יותר היה [[דקאן]] הפקולטה למדעי הטבע, ובשנים [[1946]]–[[1948]] כיהן כ[[רקטור]] האוניברסיטה העברית.