פוגרום ליסבון – הבדלי גרסאות

כלפי הנוצרים החדשים, היהודים שאולצו [[הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות|להמיר את דתם בכפיהבכפייה]], הייתה קיימת אווירה של עוינות, מתח ושנאה, והם הואשמו באחריות ל[[בצורת]] ממושכת באותן שנים, וכן להתפרצות [[דבר (מחלה)|מחלת הדבר]] במדינה. הטבח עצמו החל כתוצאה מוויכוח, במנזר סאו דומינגוס דה ליסבואה ביום ראשון, 19 באפריל 1506. בדרשת יום א' הסמוכה ל[[חג הפסחא]], התפללו מאמינים קתולים רבים לסיום הבצורת ומחלת הדבר, שסחפו את המדינה. אחד מהנוכחים טען כי ראה את פניו המוארות של ישו על המזבח, והכריז כי נעשה כאן נס. אחד מ"הנוצרים החדשים" (היהודים) חשב אחרת, והביע את דעתו שזו רק השתקפותו של נר על הצלב. הנוכחים במקום, כששמעו זאת, תפסו את האיש בשערו וגררו אותו אל מחוץ לכנסייה בה הוכה למוות על ידי ההמון וגופתו נשרפה ב[[כיכר רוסיו]], אחת הכיכרות המרכזיות במרכז ליסבון.

אותה תקרית הביאה לגל של אלימות קשה כפלי הנוצרים החדשים, שהפכו בבת אחת לשעיר לעזאזל. הנזירים הדומיניקניים הבטיחו מחילה בגין חטאים שביצעו במהלך מאה הימים הקודמים, לאלה שהרגו את "הכופרים". במשך שלושה ימים, קהל של יותר מ- 500מ־500 איש (רבים מהם מלחים ממחוזות [[הולנד]], ומ[[פרוסיה]]) יצאו לרחב, חמושים בחרבות וסכינים, ושיספו למוות נוצרים חדשים שהסתובבו ברחובות. גופותיהם הובלו לכיכר רוסיו, שם נשרפו. ביום הראשון לפרעות נרצחו באלימות יותר מ -500 איש.

לא היה מי שיעצור את ההמון הזועם. עקב מגיפתמגפת הדבר, עזבו המלך, שריו ופקידי בית המשפט את ליסבון, ועברו עוד קודם ל[[אברנטש]], ובשלב ראשון לא ידעו על קיום הטבח. כאשר נודע למלך מנואל הראשון על האירוע בליסבון, הוא שלח שומרים ושופטים כדי לנסות לשים קץ למרחץ הדמים. בינתיים בליסבון הקבוצה הקטנה של הרשויות שנכחה במקום לא הצליחה להתערב, ככל שהקהל גדל והאלימות התפשטה. עד יום שני, 20 באפריל 1506, הצטרפו עוד רבים מקומיים להמון, שהמשיכו לטבח באלימות רבה עוד יותר. הנוצרים החדשים, שכבר לא נמצאו ברחובות, נגררו מבתיהם ומהכנסיות, ויחד עם נשותיהם, בניהם ובנותיהם, נשרפו בכיכרות הציבוריות חיים או מתים. אפילו לא תינוקות נחסכו, שכן הקהל קרע אותם לרסיסים או השליך אותם על הקירות. ההמון המשיך לבזוז את הבתים וגנב את כל הזהב, הכסף והמצעים שיכלו למצוא. יותר מאלף איש נהרגו ביום השני. יש גם תיעוד כי יותר מיהודים נהרגו באותו יום. חלקם האשימו את שכניהם בכפירה, ומצערים אלה הגיבו באותו גורל כמו הנוצרים החדשים.