גרזן-חנית – הבדלי גרסאות

מוט-הגרזן שימש [[אביר]]ים ו[[לוחם|לוחמי]] [[חיל רגלים כבד]] אחרים (כולל [[שכיר חרב|שכירי חרב]]) ב[[חיל רגלים|לחימה רגלית]], ונחשב לכלי נשק יעיל הן נגד יריבים [[שריון|משוריינים]] (כולל עם [[שריון לוחות]]) והן נגד יריבים לא משוריינים. למוט-הגרזן הייתה טכניקת לחימה מתוחכמת שהתבססה על לחימה במוט קרב (quarterstaff) בשילוב מכות [[גרזן קרב]] ופטיש, וכן נעיצה באמצעות חוד הדקירה שבראש הקרב. להב הגרזן יכל לשמש לא רק להתקפות חיתוך או ריסוק, אלא גם להכשלת היריב והפלתו, פריקתו מנשקו ולחסום את התקפותיו. הן חוד הדקירה שבראש הקרב והן החוד שבתחתית המוט יכלו לשמש לנעיצה ודקירה. המוט עצמו הוא חלק מרכזי בנשק ויכלומעניק [[מומנט|מומנט-כוח]] גבוה לראש הקרב ובכך מגביר את הנזק שגורמת מכה עם ראש הגרזן או ראש הפטיש, וזאת הודות ל[[מנוף (מכניקה)|מנוף]] הארוך שהוא מספק. בנוסף המוט יכל לחסום את התקפותיו של היריב (בייחוד כאשר המוט היה מחוזק ב-langets, שהם לוחות מתכת לאורך המוט) וכן לנתינתלתת מכות, דחיפתלדחוף את היריב, להרחיק אותו וכן להכשיל או להפיל והכשלתואותו.

מוט-הגרזן היה נשק פופולרי ביותר בקרב [[לוחם|לוחמים]] בשדה הקרב, כולל בקרב ה[[אביר]]ים בני מעמד ה[[אצולה]]. הוא הגיע לשיא הפופולריות שלו ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] ו[[המאה ה-15]], במקביל להיותו של [[שריון לוחות|שריון הלוחות]] נפוץ בשדה הקרב. היו לכך שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא ששריון הלוחות סיפק ללוחם הגנה טובה מאוד שלמעשה ייתרה את הצורך ב[[מגן]] גדול ובכך פינתה את שתי הידיים לתפעול נשק בשדה הקרב, כולל כלי נשק דו-ידניים כגון [[חרב דו-ידנית]], [[נשק מוט]] ומוט-גרזן. הסיבה השנייה היא ש[[חרב]] ארוכה רגילה הייתה פחות יעילה נגד שריון הלוחות לעומת מוט-הגרזן שצויד בראש קרב עם אמצעים שהיו יעילים יותר בחדירת שריון (המקור למשל) ו/או בגרימת נזק במכה על השריון (הפטיש למשל), וסיפקו יותר [[מומנט|מומנט-כוח]] במכה מאשר להב החרב, וזאת הודות ל[[מנוף (מכניקה)|מנוף]] שמספק המוט הארוך. השימוש במוט-גרזן היה פופולרי עד סוף [[המאה ה-16]], אז נדחקו רוב [[נשק קר|כלי הנשק הקרים]] וה[[שריון]] משדה הקרב בעקבות הופעת [[נשק חם|הנשק החם]] ו[[רובה|רובים]] שיכלו לחדור בקלות [[שריון גוף]] בירי מרחוק.