|
|
|
=== לאחר מלחמת העולם השנייה ===
ב[[שנות החמישים]] של [[המאה העשרים]] נמלט ל[[סוריה]] והועסק כמנהל בית חרושת אמריקאיתאמריקאי למשקאות קלים, בשם הבדוי "גאורג פישר"{{הערה|{{שערים||"ארגון בריחה וסעד" עוזר לפושעים נאציים להימלט|1960/06/06|00103}}}}. על פי פרסומים אחרים הוא פעל כיועץ של השירות החשאי הסורי{{הערה|{{מעריב|א. דויטשקורן|ברונר מעוזרי אייכמן, נפצע קשה בראשו בהתנקשות ב"פצצת־חבילה" בדמשק|1961/10/12|00100}}}} ובמיוחד של [[גמאל עבד אל נאצר|נאצר]] בימי [[קע"ם]]{{הערה|{{חרות||29 אנשי גסטאפו פעלו בשרות נאצר בסוריה|1961/10/31|00101}}}}. בשנת 1960, בעקבות פרסום זהותו האמיתית, עבר לעבוד בחברת יצוא סורית{{הערה|{{הצופה||אלוויס ברונר מעוזריו הראשיים של אייכמן חי בדמשק בשם בדוי|1960/06/14|00110}}}}. באותו עשור נשפט פעמיים בהיעדרו, הורשע ונידון למוות. ב[[אוגוסט]] [[1987]] הוצא נגדו [[צו מעצר בינלאומי]] של ה[[אינטרפול]].
בספטמבר 1961 ברונר איבד [[עין]] אחת ומספר [[אצבע]]ות, כתוצאה מפיצוץ [[מעטפת נפץ|מעטפות נפץ]]{{הערה|{{הצופה||"עוזרו של איכמן נפצע בדמשק כשנשלחה אליו חבילת פצצה"|1961/10/12|00203}}}} שנשלחו על ידי [[המוסד]] ה[[ישראל]]י{{הערה|{{וואלה!|[[יוסי מלמן]]|חשאי בחמישי: ישראל ניסתה לחסל את הסגן של אייכמן בדמשק|2581418|1 בנובמבר 2012}}}}. [[גרמניה]] ומדינות אחרות דרשו את הסגרתו, אך סוריה סירבה להיענות לדרישה{{הערה|{{מעריב|אריה בנדר|הרוצחים מהלכים ביננו|1986/05/06|01303}}}}.
|
