אברהם בן יעקב הדנפי – הבדלי גרסאות

 

== שנות פעילותו ==

 

אברהם אלעיה הוא צאצא למשפחת הדנפים, שיצא לה מוניטין בעדה השומרונית, בשל היותה בית האב הגדול ביותר (עד עצם ימים אלה) בקרב העדה. מקורה של המשפחה הוא משרידיה האחרונים של קהילת דמשק, שנכחדה כליל בתחילת המאה ה-17, סביב המאורע החשוב שהתרחש בימים ההם - מותו של הרבן האחרון מבני פינחס, '''שלמיה בן פינחס''', בשנת 1624. תולדות המשפחה מובאים בחיבורו של בן אחר למשפחה - '''עבדאללה בן מרג'אן אלדנפי''' - "משפחת הדנפים" ( 'עאילת הדנפים').דודו של אלעיה הוא אבי משפחת הדנפים בדורו, '''משלמה בן אב סכוה בן אברהם''', שככל הנראה מתוך תיאורי הערצתו של אברהם, היה חונכו ומורהו. אחיו הבכור של אברהם הוא, '''שלמה בן יעקב''', מי שירש את מקומו של דודו כראש המשפחה, והיה אדם בעל השפעה רבה בקרב העדה. על '''שלמה בן יעקב''' סופר כי נשא שבע נשים בזו אחר זו, אך לא הצליח להקים לו זרע. שמם של שלמה ואברהם הנ"ל, נקשר גם בסיפור עזיבתו של הכה"ג '''טביה בן יצחק''' את העיר שכם, והגירתו תחילה ליפו ואחר כך לקהילת השומרונים בעזה, למשך ארבע שנים, בהן חסה בצילו של הזקן '''אב זהותה אל מטרי'''. טביה הכה"ג באותם ימים, נשא לאישה את אחותם הצעירה של אברהם ושלמה, שנפטרה מצער בשל הסכסוך שפרץ בין בעלה ובין שלמה המוזכר. סופו של הסיפור הוא, במשלחת שיורדת לעזה על מנת להחזיר את הכהן טביה, ובראשה עומדים, שני בני יעקב, שלמה ואחיו אברהם .

אח נוסף של אברהם, היה צדקה בן יעקב, שהיה לראש משפחה נכבדה, ושבניה תפסו משרות מכובדות בממשל המקומי בשכם. אחד מצאצאי משפחה זו, הוא '''יעקב אלשלבי''' הנודע.

 

לאחר מותו ועד שנת 1820, נאסר שוב על השומרונים לעלות על ההר לשם הקרבת זבח הפסח, והם המשיכו לקיימו, בחצר בית הכנסת שבעיר בשכם, או בצלע ההר.