פסק דין ירדור – הבדלי גרסאות

'''פסק דין ירדור''', או בשמו המלא, '''ע"ב 1/65 יעקב ירדור ואחרים נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית''', משנת [[1965]], עוסק בשאלת סמכותה של [[ועדת הבחירות המרכזית]] לפסול רשימה מלהתמודד ב[[הבחירות לכנסת|בחירות לכנסת]], וקובע את זכותה של [[דמוקרטיה מתגוננת|הדמוקרטיה להתגונן]] מפני מי שמעוניין לפגוע בעצם קיומה של המדינה. פסק דין מגדיר את האיזון בין [[זכות הבחירה לכנסת|הזכות להיבחר]] לבין הרצון לשמור על [[ישראל|מדינת ישראל]] כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]].

ראשית הפרשה בכך ש[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]] סירבה לאשר את "רשימת הסוציאליסטים", שהגישה את מועמדותה ל[[הבחירות לכנסת השישית|כנסת השישית]]. הסירוב נומק בטענה שמדובר בהתאגדות בלתי-חוקית, הואיל ויוזמיה שוללים את שלמות [[ישראל|מדינת ישראל]] ואת עצם קיומה. יו"ר הוועדה, השופט [[משה לנדוי]], הודיע על כך לרשימה. הוא ביסס טענה זו על כך שחמישה מתוך עשרת מועמדי הרשימה היו חברים בארגון "[[אל ארד]]", אשר ניסה לפני כן להירשם לפי חוק האגודות העות'מאני ובקשתו זו נדחתה על ידי הממונה על מחוז חיפה ומאוחר יותר גם על ידי בית המשפט העליון{{הערה|[http://nakbafiles.org/wp-content/uploads/2016/06/jiryis-263-64.pdf בג"ץ 253/64 סברי ג׳ריס נגד הממונה על מחוז חיפה], ניתן ב-11 בנובמבר 1964}}, ואשר הוכרז על ידי [[שר הביטחון]] כארגון בלתי-חוקי על סמך [[תקנות ההגנה (שעת חירום)]].