ויקטור קמפבל – הבדלי גרסאות

לאחר ששבו אל [[כף אוונס]] ודיווחו לסקוט על מיקומו של אמונדסן, שונה שמה של קבוצת קמפבל, היא כונתה "הקבוצה הצפונית" וחזרה והפליגה צפונה וירדה לחוף במפרץ רוברטסון, סמוך ל[[כף אדייר]]. הם בנו צריף וחרפו בכף אדייר אבל מחמת תנאי הקרח הימי, לא יכלו לבצע חלק גדול מן החקירות שנועדו להם לקיץ 1912. בינואר 1912 חזרה "טרה נובה" מ[[ניו זילנד]] והעבירה את קבוצת קמפבל, [[ריימונד פריסטלי]], [[ג'ורג' מאריי לוויק]] ג. פ. אבוט, ה. דיקאסון ו-פ. ו. בראונינג אל מפרצוני אוונס, במרחק 400 ק"מ דרומית לכף אדייר ו-320 ק"מ צפונית-מערבית לכף אוונס. מכל מקום, הייתה להם אספקת מזחלות לשישה שבועות, בכוונה להשלים את העבודה ה[[גאולוגיה|גאולוגית]] תוך כשבועיים. לאחר תום העבודה נשארו להם מנות צידה לעוד כארבעה שבועות. לא היה צפוי שהאונייה תיתקל בבעיות בבואה לאסוף אותם כפי שנקבע בפברואר, אבל ה"טרה נובה" לא יכלה להגיע אליהם בגלל מצבורי קרח כבדים. הקבוצה, שלא יכלה ליצור מגע עם ספינתה, נאלצה לחרוף שוב באנטראקטיקהבאנטארקטיקה. הם בנו להם מערת קרח על [[האי שלא יתואר]], שם עשו את החורף בתנאים קשים ביותר, ואת מנות המזון הזעומות שלהם השלימו לעיתים רחוקות בקטילת [[כלב ים]] או [[פינגווין|פינגווינים]]. ב-30 בספטמבר 1912 יצאו לדרך אל כף אוונס, לשם הגיעו לבסוף ב-7 בנובמבר אחרי שחצו יותר מ-200 ק"מ על קרח ים. לאחר שנודע לו על מותו של סקוט עם כל קבוצת הקוטב, קיבל עליו קמפבל, כקצין הצי הבכיר הנותר, את הפיקוד על [[משלחת טרה נובה]] בשבועות האחרונים שלה.