היריון חוץ-רחמי – הבדלי גרסאות

מ
הוספת קישור ליחסי מין
מ (הסרת שדה DSM-5 ריק. ראו דיון באולם הדיונים לתבניות. (תג))
מ (הוספת קישור ליחסי מין)
הטיפול נחלק לטיפול כירורגי, טיפול תרופתי או [[טיפול שמרני]] (מעקב בלבד). במצבים בהם האישה אינה יציבה המודינמית, יש לייצבה ולטפל באופן כירורגי. במידה והיא יציבה, יש לשקול מעקב, טיפול תרופתי או כירורגי בהתאם למיקום ההיריון, גודלו ופרמטרים נוספים.
 
* טיפול שמרני: חלק מההריונות החוץ-רחמיים יתמוססו מעצמם ולא יהיה צורך בטיפול. לצורך טיפול שמרני יש להוכיח סימנים לכך שההיריון נספג, כגון ירידה הדרגתית ברמות [[גונדוטרופין כוריוני אנושי|β-hCG]]. מעקב רלוונטי לאישה יציבה המודינמית, ללא דימום, כאבי בטן או קליניקה חריפה אחרת, כאשר רמות ה-β-hCG ההתחלתיות קטנות מ-10,000 ויורדות (יש צורך במעקב אחריהן) וכאשר המסה ההריונית קטנה מ-3 ס"מ ללא דופק עוברי. על האישה חל איסור לקיים [[יחסי מין]] כדי לא להחמיר את מצבה.
 
* טיפול תרופתי: התרופה העיקרית המשמשת בהפסקת היריון חוץ-רחמי היא [[מטוטרקסט]] (MTX). תרופה זו היא אנלוג של [[חומצה פולית]], המעכבת סינתזת [[DNA]] וחלוקת תא ומביאה לסיום ההיריון. השימוש בתרופה נחשב בטוח יחסית והאינדיקציות למתן התרופה הן יציבות המודינמית, קיומם של סימפטומים קלים, היריון אקטופי הקטן מ-4 ס"מ, ללא קרע בחצוצרה או דימום לחלל האינטרא-פריטונאלי. בישראל נהוג לתת מנה יחידה של MTX, בעבר ניתנה זריקה באופן מקומי לאזור ההשרשה, כיום הזריקה היא סיסטמית. תופעות הלוואי הן קלות יחסית וקשורות בשלשולים, גזים, דיכוי מח העצם, פוטוסנסטיביות, פיברוזיס של הריאות, טוקסיות לכבד ודימום וגינלי. אין לתת את התרופה במידה ויש [[כיב פפטי]], מחלת כבד או כליות, חוסר יציבות המודינמית, רגישות ידועה ל-MTX או בעיות נוספות הקשורות לתופעות הלוואי המיוחסות ל-MTX. יש לעקוב באופן שבועי אחר רמות β-hCG עד שיגיעו מתחת ל-5. יש להימנע מקיום יחסי מין, בדיקות אגן ואולטרסאונד וגינלי לאחר מתן התרופה. במידה ורמת β-hCG לא יורדת באופן מספק יש לשקול מתן מנה נוספת של MTX, כאשר רמת ירידה מספקת היא לפחות 15% בין היום הרביעי ליום השביעי לאחר מתן MTX.