שמירת נגיעה – הבדלי גרסאות

לדעת ה[[רמב"ם]] מקורו של איסור זה הוא בפסוק המובא ב[[ספר ויקרא]]: "איש איש אל כל שאר בשרו, לא '''תקרבו''' לגלות ערוה, אני ה'" (ויקרא יח, ו). מכאן שמגע של תאווה אסור בין אלו שיש [[איסור ערוה]] ב[[ביאה|ביאתם]], אולם לשיטת הרמב"ם האיסור חל גם כשהביאה אסורה באיסור אחר, [[מדאורייתא]] או [[מדרבנן]]. מקרים יוצאי דופן שאין בהם איסור נגיעה לשיטת הרמב"ם הם בין אם לבנה ובין אב לבתו, אבל בין אחים גדולים או בין בני דודים, קיים איסור נגיעה של תאווה{{הערה|1="שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו" - (רמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א ו')}}.