חיים בלוך – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הרחבה |
עריכה, הסרת קישורים עודפים, קו מפריד בטווח מספרים |
||
שורה 1:
{{אין תמונה|גבר|יישור=שמאל}}
'''משה חיים אפרים בלוך''' (ב[[יידיש|כתיב יידי]]: '''בלאָך'''; [[27 ביוני]] [[1881]] – [[23 בינואר]] [[1973]], [[ניו יורק]]), חוקר [[חסידות]] ו[[קבלה]] ו[[סופר]] שכתב ב[[עברית]], ב[[אנגלית]],
== קורות חיים ==
בלוך נולד בנג'י-בוצ'קו (Nagybocskó) שב[[גליציה]], אז ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו-הונגרית]] (כיום בוצ'יקויו מארה ברומניה). גדל במשפחה דוברת יידיש בעיירה [[דלאטין]] שבאוקראינה.
למד ו[[סמיכה לרבנות|הוסמך לרבנות]] אצל הרבנים [[משה גרינוולד]] מ[[חוסט]], [[שלום מרדכי שבדרון]] מ[[בז'ז'ני]] ו[[אריה לייבוש הורוביץ]] מ[[איוונו-פרנקיבסק|סטניסלאב]].
ב-1904 נשא לאישה את גולדה לבית לנדמן, ילידת 1884 מ[[נרייב]]. לבני הזוג נולדו שתי בנות
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] שימש רב צבאי (או איש-שירותי-דת) בצבא האוסטרו-הונגרי, ולאחריה שב לווינה. בשנים
▲ב[[מלחמת העולם הראשונה]] שימש רב צבאי (או איש-שירותי-דת) בצבא האוסטרו-הונגרי, ולאחריה שב לווינה. בשנים 1918-1920 שימש כראש הקהילה היהודית של ליזינג (Liesing, כיום חלק מן העיר וינה). שם פרסם [[ספר]]ים פרי עטו, בדגש על [[תרגום]], עיבוד וההדרה של מעשיות יהודיות. בין השאר חיבר מחדש ב[[גרמנית]] את עלילת [[הגולם מפראג]], וכך גם את עלילות [[הרשל'ה אוסטרופולר]] (בשנת [[1921]]). באותה רוח כינס חיים בלוך עבור הקורא הגרמני גם אוסף פולקלורי של הומור יהודי מזרח-אירופאי.
לאחר ה"[[אנשלוס]]" ב-1938 נכלא למשך כשלושה חודשים במחנה מעבר בווינה. באוגוסט 1938 יצא עם אשתו ל[[הולנד]] ומשם הגיע ב-1939 ל[[ארצות הברית]], בה נשאר עד לפטירתו. הצליח לחלץ גם את שתי בנותיו מגרמניה הנאצית. אחיו, מרכוס, נרצח במחנה ריכוז.
הוא הותיר אחריו [[ארכיון]] עשיר בהתכתבויות עם חוקרים בולטים, בעיקר מקרבה של היהדות דוברת הגרמנית. לציבור האורתודוקסי קורא העברית נודע בלוך בההדרה של מאסף מדעי 'רציני' יותר באופיו וביומרתו, "קובץ מכתבים מקוריים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו" ([[1930]]), ולצידו פרסם בלוך שורה של קונטרסי פולמוס פנים-אורתודוקסיים. בין אלה יש לציין במיוחד את הקונטרסים כנגד ה[[ציונות]] שכונסו בתוך חיבור עב כרס בשם "דובב שפתי ישנים". "ודע מה שתשיב" הוא חיבור אחר של בלוך המתעד את תשובותיו (בשנת [[1934]]) לשאלות ה[[ותיקן]] בנושאים יהודיים.
יש הטוענים{{הבהרה|מי הם הטוענים}}, כי לפחות שלושה מחיבוריו הנודעים ביותר של בלוך הם למעשה זיוף: סיפורו של הגולם מפראג, קובץ מכתבי הבעש"ט ו"דובב שפתי ישנים". כנגד החיבור האחרון כתב הרב [[שמואל הכהן וינגרטן]] ספר בשם "מכתבים מזויפים נגד הציונות, ירושלים תשמ"א. טענות דומות{{הבהרה|על ידי מי}} נשמעו גם על חלק מכתביו האחרים.
רבי [[מנחם מנדל שניאורסון]] שלח לבלוך מכתב שבו קבע כי מכתבי ה[[רוגצ'ובר|רוגאצ'ובר]] בספר "דובב שפתי ישנים" לא נכתבו על ידו.{{הערה|1=ב[[אגרות קודש (מנחם מנדל שניאורסון)|אגרות קודש]], [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/19/7171 חלק י"ט איגרת ז'קעא], באתר [[ספריית חב"ד]].{{קישור שבור}}}} במכתבים אלה המיוחסים בידי בלוך לרוגאצ'ובר (מכתבים צג-צו), הוא תוקף בחריפות את רבני [[המזרחי]].
| |||